יום שישי. פעילות סוף-שנה בבי"ס, מוקדשת לשנת השפה העברית. המדריכה בתחנה שואלת מה עשה אליעזר בן יהודה (תוך שהיא מציינת שהוא לא עשה זאת לבד. יפה). אחד הילדים אומר "המציא את השפה העברית". לא. אחד אחר אומר "חידש" וענתי אומרת "החיה".
נכון! חידש! עולצת המדריכה, וממשיכה את הסברה עם המילה "חידש" (אני לא יודעת אם משום ש"החיה" זה קשה מדיי לילדים בגיל הזה, או שהיא פשוט לא שמעה את הילדה החכמה). השפה העברית הייתה עד אז רק לשון קודש, והוא חידש אותה – עשה אותה שפה יומיומית, שכולם מדברים.
דניאל שאל שאלה מצוינת:
אם החיו את העברית, שעד אז הייתה רק לשון קודש, אז במה משתמשים כלשון קודש?
המדריכה ענתה לו תשובה יפה (חוץ ממילה אחת, נראה אם תזהו) אך חלקית: שאכן יש עד היום קהילות דתיות מאוד שמסרבות להשתמש בעברית כשפת יומיום, כי היא לשון קודש. הם משתמשים בעברית רק לתפילה (אני לא בטוחה שהיא הזכירה שימושים נוספים), אבל כשהם הולכים למכולת או משחקים כדורגל, הם מדברים יידיש.
שאלתי אם גם ההורים יכולים להוסיף משהו. היא הסכימה.
אמרתי לילדים שבעצם השפה שאנחנו משתמשים בה עכשיו שונה מלשון הקודש. נתתי כמה דוגמאות, גם מסלנג וגם משפה רגילה.
הייתי סתם אמא בשמלה כתומה ומשקפי שמש. אמנם כשדיברתי הסתכלתי על הילדים, אבל בשנייה שהסתכלתי עליה שמתי לב שהיא עושה פרצוף ותנועת ראש של "זאת לא יודעת על מה היא מדברת".
הייתי סתם אמא בשמלה כתומה ומשקפי שמש. אמנם כשדיברתי הסתכלתי על הילדים, אבל בשנייה שהסתכלתי עליה שמתי לב שהיא עושה פרצוף ותנועת ראש של "זאת לא יודעת על מה היא מדברת".
אז לידיעת המדריכה:
"בבקשה, אלוהים, תעשה שאני אצליח" זה בעברית מדוברת. אבל אין נוסח כזה בתפילה.
"בבקשה, אלוהים, תעשה שאני אצליח" זה בעברית מדוברת. אבל אין נוסח כזה בתפילה.
לעומת זאת אני לא בטוחה כמה הילדים של היום יבינו את "אנא ה' הושיעה נא" (ובטוחה למדיי שגם מי שמבין לא ישתמש בצורות האלה).
כמו כן, אף אחד לא אומר "ותען הנערה", כמו בתנ"ך.
נכון שבספרות העברית של תחילת המאה ה-20 כן ניסו לחקות את שפת התנ"ך, אבל השפה שלנו היום היא בפירוש לא "שפתו של דוד המלך".
עכשיו כשאני חושבת על זה, לדעתי תולדות אהרון יכולים כבר לדבר את שפתנו חופשי ללא חשש קדושה.
אלט-טאב: ד"ר דלית אסולין כתבה מאמר מרתק על המרכיב הישראלי ביידיש הארצישראלית. אני מקווה שבקרוב היא תמצא את הזמן לכתוב לי פוסט אורח שמבוסס עליו. זה הרבה יותר מסובך מאשר בשפות יהודיות אחרות, כי שם יש גם משמעות פוליטית לשימוש בעברית החדשה. שיפט-אלט-טאב.
לא נשארתי לתחנות האחרות, אבל כשבאתי למסיבת הסיום כעבור כשעה וחצי, שמעתי את אחד המדריכים במשחק דומינו מילים נרדפות (דווקא אחלה רעיון), מסביר שמסיק (mesik) זה שקוטפים זיתים וגדיד (gedid) זה שקוטפים תמרים.
חשבתי לתומי שכדאי ללמד את המדריכים כיצד לבטא את המילים לפני ששולחים אותם ללמד את הילדים.
אבל לפני שאני מתקנת אחרים בפומבי, אני אוהבת לבדוק שאני באמת צודקת. לכן פתחתי את מילוניי, ואכן מצאתי מָסיק. (בנסמך מְסיק, אבל המדריך לא אמר מְסיק זיתים אלא "מְסיק זה שקוטפים זיתים"). ב"גדיד" אני חייבת להודות שהופתעתי. כי גם אני תמיד נתתי את המילה גדיד כדוגמה לריבוי המילים לקטיף (קטיף, מסיק, קציר, בציר, גדיד) ולדעתי גם למדתי את זה בתיכון במסגרת אוצר מילים.
אבל הפלא ופלא! במילון ספיר ובמילון ההווה אין זכר לערך. באבן שושן ובמילון בן יהודה אין גדיד, אבל יש גְדִידָה (בשתי משמעויות שאחת מהן היא אכן קטיף תמרים). בויקימילון דווקא יש גדיד, אבל זה מקור קצת פחות מוסמך מכל הנ"ל.
זהו. אז אפילו אני למדתי משהו מפעילות סוף השנה בנושא לשון עברית.
תודה.
רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני פעילות בנושא שפה). העבירו לרכזי תרבות, למנהלי רווחה ולחברים בחוגי בית, וצרו קשר להזמנת הרצאה.
לפוסט הזה יש 21 תגובות
בדוגמה הראשונה לעברית מדוברת בטח התכוונת:
"תעשה שאני יצליח"…
בנוגע לגדידה בימה"ב: שם הפעולה בנקבה מובא כך גם בתוספות, בבא מציעא לג ע"ב "דגדירה שייכא בתמרים".
ודרך אגב יש כאן חלון קטן לספק גדול: מהם העיצורים המרכיבים את הפעל והשם הנידונים כאן: גד"ד, גד"ר, גר"ר, גר"ד ואפילו גז"ר? כולם נזכרים במקורות.
ברור שפועל מעין זה מועד לחילוף גרפי פעוט ג/ד, ולחילופ גרפי או פונטי ז/ד. המצב קשה… אמנם "גדירה" כנראה הוא המתחרה המוביל ל"גדידה" (הסתכלתי אצל מורשת, לקסיקון הפועל).
ההכרעה ביניהם תלויה בבדיקה פילולוגית ולשונית שאני לא עשיתי. ראיתי שהחוקרים חלוקים בענין.
ואולי יש יותר מצורה אחת, כי בארמית די ברור שהפועל הוא גד"ד. האם השפיע או החליף את הפועל העברי…?
גם אני מופתע… הייתי בטוח ש"גדיד" זו מילה תנ"כית (אבל היא לא)
שכחת "ארייה". :—)
במילון ספיר אמנם אין "גדיד", אבל במילון הנושאי והחזותי של אבניאון, "קורא בשם", הוא דווקא כן מזכיר "גדיד" (וגם "גדידה", וגם "גדירה"). לא בטוח שזו תרומה משמעותית במיוחד ללגיטימיות של המילה בעיניים טהרניות.
זה לא הקטע של טהרנות. גדיד היא מילה פיקטיבית למחצה, שקיימת בעיקר בספרי לימוד ובמשחקי טריוויה.
רוב ה"גדיד" בגוגל זה מושב גדיד בגוש קטיף או הסברים על כך שגדיד זה קטיף תמרים. מעט מאוד באמת משתמשים במילה, וגם הם – מן הסתם כי למדו שכך קוראים לזה. זה לא חלק מהלקסיקון הטבעי של דוברי העברית, ומסתבר עכשיו שמעולם לא היה.
אין לי בעיה עם המצאת מילים. גם אני עושה את זה. אבל למה ללמד מילה שרוב המילונים לא מכירים בה?
תודה רבה. וסליחה על שלא האמנתי ובדקתי במילון "ההווה" 🙂
אברהם – התשובה מצריכה פוסט על השורש הדו-עיצורי. לפי הדוגלים בתיאוריה, כל השורשים שמתחילים בפוצץ וילוני ואחר כך דנטל כלשהו מקורם בשורש אחד שדיבר על חיתוך, וממנו התפצלו משמעויות שונות (גדיד, גדר, לקצור, לקצוץ, לקוץ).
צביקה – זה בסדר, גם אני לא האמנתי ולכן בדקתי בכל המילונים שיש לי בבית (כולל מילון גור, שלא ציטטתי כי הוא פחות מוכר, וגם בו אין).
הנה עוד עובדה:
קטיף, מסיק, ארייה וגדיד/ה אינן מצויות כלל בתנ"ך. זאת ועוד: השורש מ.ס.ק לא קיים בתנ"ך כלל.
אלו מילים שכולן תולדה של ההתיישבות החקלאית שהייתה כאן בימים מאוחרים יותר, וזו לשון המשנה. השורשים של שאר המילים, יחד עם פועל זה או אחר, דווקא נמצאים בתנ"ך, אבל שם הפעולה לא קיים בשום מקרה מאלו שציינתי.
עם זאת, גדיד היא מילה לגיטימית, בעיניי, ולו בזכות היותה במשקל נפוץ של קטיף פירות ומעצם השתרשותה בלשון.
ואף האקדמיה ללשון העברית מכירה את גָּדִיד.
אווו, אני מייחל לפוסט שכזה. כולל טיפול אחת ולתמיד בתיאוריה המפתה ויישומה המרכזי, פעלי פ"ר.
אבל אני לא בטוח שאני מסכים שזה שייך לעניין הגדיד. במקרה זה אפשר לשער, בסבירות קרובה לוודאות לדעתי, שהתופעה אינה מתחום הקשר שבין פעלים בעלי מקור משוער משותף על פי הסמנטיקה שהם מביעים. משום שניתן להעמיד כאן תיאוריה חלופית על חילופים פונטיים וגרפיים. מכיוון שסוג החילופים שקורים בגדיד הם כל כך רגילים אז זה סביר יותר בעיני. מה עוד שמטרת כתבי היד מימי הביניים של טקסטים תלמודיים היתה לנסות ולהעביר בדיוק מקסימלי טקסט נתון, ובכתבי יד אלו יש חילופים מסוג זה לאותו הטקסט ממש. לכן ההשערה שחילופים אלו עשויים לנבוע מהחלפת פעלים השייכים לאותו שדה סמנטי אינה נראית לי כאן.
[אני מרגיש קצת כמו פרופ' שקולניק האב מ"הערת שוליים", רק בלי הערת השוליים… ולא התכוונתי :)]
למה במקום כשאפשר בנוסף? גדם, גדע, גדר, גדד, גדה – הכול מביע חיתוך (עם אופציה לגבולות ברורים).
בפרסית יהודית קדומה גם היה לי מקרה כזה, של שני שורשים מערבית שההבדל ביניהם הוא ד/ר בסוף, (לפזר: בדד-בדר), וזה היה יכול להיות גם חילוף גרפי וגם פשוט שני שורשים שונים עם משמעות דומה.
כמו כן, אם למעתיק יש ידע כלשהו בשפה שאותה הוא מעתיק, הוא ייטה יותר להתבלבל כאשר המילה השגויה היא בעלת משמעות דומה, לא?
אם יש לך כוח לחקור ולבדוק אם קיימים נוסחים שונים שבהם מופיעה פעם גדירה ופעם גדידה – אנחנו נוטים יותר לכיוון שגיאת ההעתקה (בלי לשלול את הקרבה הסמנטית). אם אין – אז יותר לכיוון הקרבה הסמנטית.
אני מצטרף למייחלים לפוסט על השורש הדו-עיצורי. נתקלתי בתיאוריה כ"תיאוריה של נודלקה" כפי שלימד אותנו רביב לוי לקראת השירות הצבאי, לפני קצת יותר מעשור וחצי. מאז יצא לי לתהות לפעמים אם יש עדויות מוצקות לתיאוריה, ועד כמה היא נחשבת למדויקת\נכונה בקרב החוקרים בתחום כיום. לצערי, אני לא מפעיל את גוגל סקולר ברמה גבוהה מספיק לענייני בלשנות.
אני מכירה גדיד בשימוש מעשי. הייתי בדיון עם קבלן גינון שהבטיח לגמור את העבודה "אחרי הגדיד" (חלק מהעבודה היה נטיעת עצי תמר).
אם יש בתלמוד פועל "לגדוד" ו"גודדים", נראה תקנני לגמרי לגזור ממנו את "גדיד", גם אם המלה עצמה לא מופיעה. זה הרעיון של בנינים ומשקלים, לא?
את המילים שמופיעות בתלמוד מצאתי במאמר על תמרים: http://www.gilihaskin.com/Article.Asp?ArticleNum=315
פתאום אני נורא מסוקרן מהמילה גדיד. בכל המקורות הקדומים מופיע השורש גד"ר, ונראה שהחילוף ר-ד הוא חדש מאוד.
ומה לגבי גדוד?
גם קשור למסיבה?
לא רק בתורה (כמו ב"גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב") אלא גם בתהילים כמילה נרדפת ל"תלם"
אה, ולגבי התיאוריה של גד* –> חיתוך כלשהו, נצטרך להסביר את גד"ל, גד"ף וגד"ש…
ומה המילה הלא נכונה בהסבר של המדריכה?
(אני ניחשתי שתים – "דתיות" במקום "חרדיות", שהרי לא מדובר על אדיקות דתית אלא על השתייכות מגזרית, או שמא "כדורגל" כי הם לא משחקים כדורגל? :))
תמר שלום,
אכן מאמר חד-עין ללשון ולמשמעות. אבל אל באפך במלה "גדיד" – גם אם היא חידוש יחסי ("פיקטיבי", כלשונך), שכן כידוע אוצר המילים המקראי לא רק קטן, אלא גם אקראי: על כן לא נוכל לצפות שנמצא את כל שמות הפעולה וש"ע של פעולות החקלאי. הספרות התלמודית, שדנה רבות בעניינים מעשיים, מרחיבה לנו את היריעה, אבל אין ספק שגם משתמשת בפעלים שבאו לה מֵרבדים קדומים יותר בשפה, ואולי גדיד/גדידה הוא אחד מהם.
לא ציינת מה אומר ארנסט קליין על האטימולוגיה של גדידה או גדיד (מודה: המילון אינו תחת ידי כרגע. אבדוק מאוחר יותר). אבל הוא ודאי יביא הסבר למקור המלה.
ב. תיאוריית השורש הקדמוני הדו-עיצורי — עתיקה, אבל חוששני שאין לה רגליים של ממש. זו "הלבשה" של חשיבה ליניארית טיפוסית של צפון מערב אירופה על התפתחות הלשון, שכולנו יודעים היום שקשה להוכיח אותה. נכון הוא, שפעלים בעלי שני עיצורי שורש ולה"פ שונה הם בעלי משמעות דומה (כדוגמת קצצ/קצה/קצע/קצר; עלס/עלז/עלצ; חרת/חרש/חרת/חרט; ועוד.) אבל את חלקם ניתן להסביר בהבדלי מבטא והגייה לפי איזור ותקופה, ואחרים – בדרכים אחרות. אכן, מפתה לחשוב גם על גדד/גדר כך, אלא ש-ג,ד,ר אינו מסתבר כפעולה ייחודית לתמרים, ודווקא במטעי תמרים אין צורך לרוב בגדר… (בגלל גובה העץ ומרחק הפרי מקטיף מזדמן, או מבעלי חיים).
יישר כוחך על הפוסטים!
וניחוש סיום: הפריע לך "משתמשים בעברית" (אבל "מדברים יידיש")? אנא גלי את אזנינו…
לא. לא ממש הפריע לי, אולי הצחיק אותי: משחקים כדורגל.
וקליין לא מביא אטימולוגיה של גדיד מהסיבה הפשוטה שגם בו, כמו בכל המילונים האחרים, אין המילה הזאת.
תמר, אתגרת אותי לבדוק את האטימולוגיה של ג,ד,ד — וכדברי מו"ר צחי שמעוני, "התחלתי, ולכן אסיים":
הרשי לי לחלוק: קליין בהחלט מביא את "גדיד" במילונו (עמ' 91c):
1. קטיף התמרים; 2. עונת קטיף התמרים (ש"ע פעלי שנוצר משורש ג,ד,ד) [תרגמתי מאנגלית].
"גדידה": 1. חיתוך (incision); וגם – קטיף התמרים (כמו גדיד).
בפועל ג,ד,ד הוא פשוט מביא: to cut.
וכן בארמית א"י, סורית וערבית (jadda).
מזכרוני המאד קלוש מימי לימודי האכדית הרחוקים, gadadu הוא פועל שפירושו 'להפריד', 'לנתק'. אין לי מילון CAD לבדוק, אבל אם אני צודק – יש קשר בין הדברים.
להוסיף על כך – הרי שההתגודדות המקראית היא (כמו בסיפור אליהו ונביאי הבעל) – שריטה וחיתוך עצמיים. המשמעות הזאת מופיעה גם בתלמוד – מכות כא ע"א: קסבר רבי יוסי שריטה וגדידה אחת היא … אלא ששריטה ביד *וגדידה* – בכלי הוא.
אז עכשיו ההסבר שלי:
ג,ד,ד קרוב ל-ג,ז,ר, וגם ל-ג,ז,ז – כולם פעלי חיתוך; גם "גדודיה" – תלמי האדמה של תהלים ס"ה, הם חריצים, חיתוכים, באדמה.
גם ג,ד,ר – בחילוף ד/ר — הוא קרובו של "ג,ז,ר".
ועכשיו התוספת: גדד מלשון גדוד – הרי הוא איסוף לקבוצה אחת (=גדוד), ועל כן גדיד התמרים הוא *גם* פעולת החיתוך של האשכולות מן העץ (גדירה=גזירה), *וגם* איסופם למקום אחד, לקבוצה גדולה של היבול.
בחיצור – נראה לי שיש מקום לא רק לפועל הזה, שעכשיו הבנו את משמעותו והאטימולוגיה שלו, אבל יש גם מקום יפה ל"גדיד" על משקל קטיף, מסיק ובציר.
סליחה על החפירה, אבל בעונת פירות הקיץ — זה התבקש!
חי נפשי!
כנראה בדקתי רק במילונים העבריים-עבריים העומדים לרשותי (ההווה, ספיר, אבן שושן, בן יהודה וגור).
באשר לגדוד, אמנם קליין אומר שזה מאותו גדד "חילק", אבל אני מכירה אטימולוגיה מתחרה שמסבירה גם את ה-נ' בجندی הערבי ובגונדה. בפרסית מילים עם גנד או גוד מתארות משהו גדול, עגול ו/או מגן (פרגוד – מגן מסביב, גונדי – כדורי התותח המפורסמים העשויים בשר הודו עם הל ומלא בצל, גונדה בדיאלקטים רבים זה עגול או גדול).
המשותף לגדד, גזר, קצץ הוא פוצץ חיכי בהתחלה ואז עיצור דנטלי. גם אני לא מחסידי תיאוריית השורש הדו-עיצורי (זה מגניב, אבל לא מספיק משכנע), אבל במקומות שזה כן עובד, אפשר להסביר את זה כאונומטופיאה.
לא הבנתי מניין באה לפתע הנו"ן לתמונה. אבל אולי זה הקשר בין גנד/ג'ונד/ג'ונדי ודומיו – ו"גדוד" במובן של יחידה צבאית (מחנה עגול? "דיר" או "דור" חיילים?? אפרופו הפוסט שלך על הדיר, ועברי הרחוק כדירניק – יענו, חולב בדיר הכבשים והעיזים). "וחניתי כדור עליך" בישע' כ"ט 3: כמו דוּר = כמו מחנה עגול המטיל מצור על העיר (זו הצעה של טור סיני מלפני תרפפ"ו).
כלומר – ג'ונד (וגם: גונדה), קשורים לדעתך ל"גדוד" במובן הצבאי שלו? מעניין. לא חשבתי על זה.
נדמה לי ששתי המשמעויות הללו מאפשרות הבנה חדשה של הברכה הסתומה של יעקב לגד בבראשית מ"ט:
"גד גדוד יגודנו, והוא יגוד עֲקֵבָם": [כמובן – משחק מלים על השם גד]: שבט גד, הלוחמים האמיצים, גם כאשר יסוב אותו גדוד חיילים, הוא יגוד, יחתוך, עקבם (אולי במובן של הברכה הסמוכה לדן: "נחש עלי דרך… הנושך *עקבי" סוס, וייפול רוכבו אחור"?? = הנושך, או החותך, בעקבי האויבים — הוא מנצח עז-רוח הרודף ומזנב באויביו.
אלט-טאב: יש בסיני מקום יפה, לפני מעבר המיתלה, שנקרא קלעת ג'ונדי (=מצודת החייל). סתם נזכרתי, כשהעלית את ג'ונד. ALT+SHIFT+TAB
אבל אולי הנו"ן הזאת נתחבה אחרי שדל"ת שנייה נפלה (גדד–גד–גנד)? לא מקרה ראשון של נו"ן נתחבת, נדמה לי…
אבל אני הולך עם קליין בהסבר שלו, מה גם ש-ג,ד,ד בלשון חכמים הוא CUT, CUT OFF וכדומה. כלומר, אפשר לראות שימוש דומה במשמעות במשך זמן רב.
קצת ממש מאוחר – גדיד היא מילה בת ימינו. החלפת המונח החז"לי – גדירת תמרים. "אבל חכמים אומרים עד שיגדור שלש גדירות".
לפיכך – ביטוי המילה אמור להיגזר מהמונחים הדומים – קטיף, אסיף, מסיק ובציר. גדיד מבוטא כgadid.