המדאן אינה שושן

ביום שני האחרון, 11.6.2012, התקיימו באוניברסיטת ת"א טקס חנוכת אוסף חביב לוי והגן הפרסי בספריית וינר, ומיד אחריו כנס בנושא יהודי איראן, לרגל אותו אירוע. הנה אני מרצה על תרומתה של הפרסית היהודית לחקר הבלשנות האיראנית.

אם תבקשו יפה, אני יכולה לכתוב פוסט בדיוק על הנושא הזה. אנשים אמרו שהיה מובן גם למי שאינו דובר פרסית, וכיף גדול למי שכן.

אבל מה שרציתי לכתוב היום – ואני בדרך כלל לא עושה דברים כאלה – הוא תיקון לכמה פרטים מעוותים, אבל ברמה, שהוצגו באחת ההרצאות האחרות בכנס. בהרצאה הזאת הוצגו אמונות של יהודי איראן, שידוע שהן – המממ… כיצד לומר זאת… בלתי מדויקות בעליל, בתור קביעות עובדתיות. כמו כן, הוצגו שם קביעות אחרות שכדי לדעת שהן לא מדויקות צריך רק לקרוא קצת תנ"ך. חשוב לי לתקן את הרושם הזה, ואני לוקחת בחשבון שאחר כך אולי יועם זוהרי בתור חביבת הקהילה. אבל האמת צריכה להיאמר.

המדאן אינה שושן.

שושן – זהו גם שמה העילמי של העיר, בפרסית היום קוראים לה שׁוּש והיא תל. שמה הלועזי הוא Susa. שושן נמצאת במחוז ח'וזסתאן, בעבר ממלכת עילם הקדומה (היא גם הייתה בירת עילם לפני שהייתה בירת הממלכה האח'מנית). מחוז ח'וזסתאן הוא המחוז החם ביותר באיראן, ולכן זו הייתה בירת החורף של המלכים האח'מניים. ואני לא יודעת למה זה לא מפורסם – דניאל הנביא קבור שם. כלומר – יש שם קבר של דניאל הנביא ("קבור שם" ו"יש שם קבר" זה כידוע לא אותו דבר). ובמילותיו של ספר עזרא (ד:ט): שׁוּשַׁנְכָיֵא, דֶּהָיֵא עֵלְמָיֵא: אנשי שושן, כלומר העילמים.

המדאן, לעומת זאת, נקראת בלעז Ecbatana, בפרסית עתיקה שמה היה כנראה hamgmatāna, כלומר מקום התכנסות. ham = יחד, אחד, ואם השם נשמע לכם דומה ל- آمدن אָמַדַן "לבוא" – זה לא במקרה. זה אותו שורש עם קידומת שונה והבדל קל בסיומות. העיר הייתה לפני כן בירת מדי, וגם נשארה עיר המחוז (האחשדרפנות הראשית) בתקופת האימפריה האח'מנית. בכל מקרה, האקלים בהמדאן הרבה יותר ממוזג בקיץ (לא יותר מ-35 מעלות. בחורף הטמפרטורות יכולות להגיע למינוס 25, וזה לא כיף), ולכן היא הייתה בירת הקיץ של המלכים האח'מנים. לא מאמינים? שאלו את עזרא (ו:ב): בְּאַחְמְתָא, בְּבִירְתָא דִּי בְּמָדַי מְדִינְתָּא: בהמדאן, המבצר (=בירתא) שבמדינת מדי.

הנה מפת הגעה מהמדאן (A) לשושן (B), אם תרצו לעשות סיור בירות כשיהיה שלום. דרך כביש 48 זה 7 שעות ו-18 דקות, לא כולל פקקים.

והנה ביחס לכל איראן.

גם שושן וגם המדאן היו בירות, שתיהן מסתיימות ב-an באורך זה או אחר, ובהמדאן עדיין יש התיישבות וקהילה יהודית, וגם קבר יותר שווה וקדוש שקבורים בו מרדכי ואסתר (מי שרחוק לו – אפשר להשתטח על קברותיהם גם בגליל, אבל אומרים שבהמדאן יש תוצאות יותר טובות). פלא שזיהו אותה עם שושן?

ואכן אחת המחאות הנפוצות כלפי הטענה שהמדאן אינה שושן, היא – אבל אסתר ומרדכי קבורים בהמדאן!
אז קודם כול – אם סיפור המגילה באמת נכון, אין מניעה שאסתר הייתה בהמדאן כל קיץ. אבל זה עדיין לא הופך את שתי הערים הנפרדות האלה לאותה עיר. וכמו כן, חבל לי על הביטים, ולכן אני מפנה אתכם לפוסטהּ המצוין של אורלי רחימיאן על מסורות נוספות של יהודי איראן שאינן מתיישבות עם הידע ההיסטורי, ובפרט על קבר מרדכי ואסתר בהמדאן.

בסוף ההרצאה אמרה לי חברתי המשוררת אסתר שקלים שזה לא נורא שהוא זיהה בהרצאה שלו את המדאן עם שושן, כי אמנם אני יודעת שזה לא נכון, והיא יודעת שזה לא נכון, ואולי עוד כמה אנשים בקהל, אבל מכיוון שרוב הקהל היה חברי קהילה שגדלו על הזיהוי הזה – להם זה לא הפריע. לדעתי זאת בדיוק הבעיה. שהם לא יודעים, ואז שומעים הרצאה עם גושפנקה של כנס אקדמי, שמספרת להם אמונה שגויה שלהם בתור עובדה.

העובדה הבלתי מדויקת השנייה שהייתה באותה הרצאה, היא שמגילת אסתר היא התיעוד הקדום ביותר לאירועים שקרו לקהילה יהודית בגולה.
אז קודם כול – האם זה תיעוד היסטורי? אולי. ואולי לא.

אבל אפילו אם נצא מנקודת הנחה שכן. מילא ספרות הנבואה. אפשר לומר שהיא לא ממש מתעדת אירועים שקרו בגולה. אבל האמנם כך נמחקו הספרים דניאל, עזרא ונחמיה?
קצת כרונולוגיה: ספר דניאל מתרחש בשלהי התקופה הבבלית שנייה לפני עליית האימפריה הפרסית, וספרי עזרא ונחמיה מתחילים בימי כורש, מייסד האימפריה. הוא ייסד את האימפריה ב-539 לפני הספירה. אחשוורוש הראשון עלה לשלטון ב-486 לפני הספירה. זה אחרי.

הדבר השלישי הוא סתם קטנוניות, ואולי אילו לא הייתי כל כך מתעצבנת מקביעת האמונות כעובדות, הייתי מחליקה גם את זה. האיש אמר ששמו הפרסי של אחשוורוש הוא חָשִירַש, וכידוע לכל מי ששמע אותי בהרצאה או בראיון בנושא מגילת אסתר, או קרא את ספרי המצוין – שֵׁם המלך מבוטא חְשַיָארְשַה, ובמסגרת הוקוס-פוקוסים כדי להראות את הקשר לאחשוורוש, אפשר גם לכתוב חְשַיָרְשַ. אבל עדיין לבטא כמו שצריך.

ייאמר לזכותו: הוא לא זיהה את אחשורוש עם ארדשיר כמקובל במסורת יהודי איראן (ארדשיר – ארחתשסתא – ארתא-קסרקסס הוא שמם של ארבעה מלכים אח'מנים אחרים), והוא גם לא אמר שאסתר ילדה את כורש.

פרופ' מאיר ליטבק, לעומת זאת, בהרצאה מעולה ביותר על אנטישמיות באיראן, ציין שהמולות המציאו שאסתר דווקא הייתה אשתו של כורש והפעילה עליו מניפולציות שונות כדי לאפשר את שיבת ציון (זאת בנוסף למניפולציה שהפעילה על בעלה הנוסף אחשוורוש כדי לגרום ל"שואת האיראנים", כפי שהם קוראים לאירועי פרק ט').