הפוך על הפוך

טיפאני שלם שאלה:

עניתי כל כך יפה, שאני חייבת לשתף גם כאן, כי בפייסבוק דברים הולכים לאיבוד בקלות. ואם גם ייתנו לי עוד דוגמאות בעד ונגד ויהיה לי משהו יותר מדויק לומר, אני אוכל פשוט לעדכן את הפוסט.

אז ככה:

אמ;לק: מה שקרה כאן הוא אליפסיס של אותו פועל בדגם ערכיות שונה. לא קביל בז'אנר הזה.

ובארוך ובלשון בני אדם:
נוריד מהשולחן: כן, יש גם דו-משמעות משעשעת כי לא מבינים אם האח הפך או מישל הפך (צריך לקרוא את הכתבה כדי לדעת שזה האח, להלן גדי).

הדבר החשוב:
כאשר פועל אמור לחזור במשפט, אפשר ולפעמים גם רצוי ויפה, להשמיט אותו. אליפסיס (או אליפסה, אבל זה מבלבל מדיי) זה שם שעושה יותר רושם, אבל הוא פשוט אומר "השמטה".

למשל: "אורצ'וק אוהב את ענתי כי היא יפה, ואותי כי יש לי משקפיים" (אמיתי, אגב).
יכולתי לומר "אורצ'וק אוהב את ענתי כי היא יפה, ואורצ'וק אוהב אותי כי יש לי משקפיים", אבל זה יוצא סתם מסורבל. הפועל הוא אותו פועל, הוא מצריך נושא ומושא ישיר. הפועל והנושא הם אותו דבר, רק המושא הישיר ותיאורי הסיבה מתחלפים, אז באמת שאין צורך (אילו לא היו תיאורי סיבה אז אפילו לא היה צורך להסביר את זה).

הכותב רצה לומר: היא פגשה את גדי, שהפך לבעלה, והפך אותה למפתחת גוף.

הבעיה העיקרית כאן היא שלפועל "הפך" יש יותר מדגם ערכיות אחד, וכדי להשמיט את הפועל במופע השני שלו, צריך שזה לא יהיה רק אותו פועל אלא גם אותו דגם ערכיות (אלא אם כן זו שירה/קומדיה, ואז אפשר לעשות את זה בכוונה. משחקים שונים עם דגמי ערכיות יכולים לשמש בתור אמצעים ספרותיים נהדרים, פחות עובדים בעיתונות).

נשמע פשוט?

דגם ערכיות של פועל מורכב משלוש שכבות:
1. מספר המשלימים המוצרכים (משלים מוצרך הוא משלים שהפועל לא שלם בלעדיו. יכולים להיות גם משלימים שהם תיאורים, אפשר להשמיט אותם חופשי והמשפט עדיין יהיה תקין תחבירית. בד"כ המידע המעניין נמצא שם, כי אם לא חייבים לומר את זה אז צריכה להיות סיבה תוכנית ולא רק תחבירית).
2. סוגי המשלימים: נושא יש כמעט תמיד (אני מדברת עכשיו על עברית. בפרסית יש גם פעלים עם ערכיות 0, ואני מכירה לפחות אחד כזה גם בלטינית), נשוא שמני, או מושאים, שגם הם מתחלקים לסוגים, אבל לא עכשיו בבקשה (רק אציין שאני לא נותנת לתלמידים שלי לכתוב "מושא עקיף", כי אי אפשר לדעת ככה איך להשתמש בפועל. תכתבו "מושא ל-", "מושא ב-" וכו'. מה מילת היחס המוצרכת. זה חשוב!)
3. שדות סמנטיים של המשלימים.

הפועל האהוב עליי להדגמת כל הפרמטרים האלה (לא מספיק מספר, צריך סוג, לא מספיק סוג צריך שדה סמנטי) הוא "לרדת". שהרי אין דין "לרדת על גלידה" כ"לרדת על יוסי", ואין דין "לרדת לקומה שבע" כ… טוב, הבנתם.

בואו ניקח את הפועל "הפך":
הוא יכול לבוא עם מושא ישיר: היא הפכה את הכּוֹס (אומרים שזה עוזר למצוא דברים).
הוא יכול לבוא עם נשוא שמני, בלי מילת יחס כמו בדוגמה האהובה על מורים לעברית "שערה הפך לבן", או עם "ל-": גדי הפך לבעלה של איזבל (לא נכנסת כרגע האם שתי הצורות אפשריות באותה מידה ואיפה, אני צריכה עוד להפוך בזה, אבל נראה לי שהתשובה מסתתרת אי שם בפוסט עתיק שלי בשם קשים חיי הנשואים).
והוא יכול לבוא עם מושא ישיר ומושא פרדיקטיבי (זרמו איתי, תבינו מהדוגמה) כמו ב "גדי (נושא) הפך את איזבל (מושא ישיר) לבאדי בילדרית (מושא פרדיקטיבי)".

אליפסיס לא יכול להתקיים כאשר דגמי הערכיות כל כך שונים (אשמח לדוגמאות שדווקא כן, משירה או מקומדיה כדי להמחיש, או לא משירה/קומדיה כדי למצוא נקודות חולשה ולפתח את התיאוריה). גם אם זה אותו מספר משלימים אבל הם לא באותו תפקיד תחבירי, למשל "*גדי חיפש את הנשמה התאומה שלו מלא מלא מלא זמן, בסוף הוא הפך כוס ולבעלה של איזבל", ועל אחת כמה וכמה אם אפילו מספר המשלימים שונה "*גדי הפך לבעלה ואותה לבאדי בילדרית").

"היא ירדה ארבעים קומות ועל גלידה". גם לא עובד. מה עם "ירדנו על חומוס ועל המלצר?" נראה לי שזה עובר. אבל האם זה בגלל שהדבר היחיד ששונה בדגם הערכיות זה השדה הסמנטי, או שזה בכל מקרה יוצא קומי משהו?

בקיצור, תנו לי דוגמות נגד כדי שאוכל להגיע להגדרות מדויקות יותר, וגם דוגמות בעד, כדי לעשות לי נעים באגו.

חפירות משנה: יכול להיות שנשמיט משלים מוצרך אם ברור מההקשר או מִיֶּדַע כללי, ולפעמים אפשר להתווכח אם זו השמטה שכולם מבינים, או כבר דגם חדש. למשל אם אומרים על מישהו בלי שום הקשר ש"הוא התחיל להתשמש בגיל 14" בלי לומר להשתמש במה – ברור מהידע הכללי במה הוא השתמש. אז אפשר לומר שזה דגם נוסף (להשתמש עם משלים מוצרך אחד – נושא אנושי, או להשתמש הרגיל, כאשר "בסמים" ברור מההקשר). או "הוא חש ת'צמו", ואפילו "הוא חש" (עוד אומרים או שזה היה רק בתקופה שהדמות הרלוונטית הייתה בטלוויזיה?)

עוד משחק נאה עם דגם ערכיות שאפשר להשתמש בו בתור אמצעי ספרותי, הוא החלפה של השדה הסמנטי. המקרה הידוע ביותר של זה הוא האנשה – פועל שמצריך נושא אנושי מקבל נושא דומם, כמו "הסבון בכה מאוד". וגם להיפך, כשהמושא אמור להיות כלי או דומם ומחליפים אותו באדם, מעצימים את ההשפלה. כמו: "הם השתמשו בו" (שכבר הפך לדגם שגור).

אז לסיכום:
דגם ערכיות כולל:
1. מספר משלימים מוצרכים
2. סוגיהם
3. השדות הסמנטיים שלהם

אליפסיס (aka אליפסה, השמטה) של הפועל עובדת רק כאשר זה אותו דגם, אבל בשירה או בקומדיה מותר דברים שנוגדים את ההיגיון התחבירי.

נ.ב. עדכון מהתגובה של גדי טרוני לפוסט המקורי: כשהם נפגשו היא כבר הייתה באדי בילדרית, אז אפילו התוכן לא נכון 🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️

אז מה אתם אומרים? להמשיך להעתיק לכאן כל פעם שיש לי סטטוס חופר בנושא רלוונטי? זו יכולה להיות דרך קלה להחיות את הבלוג…

רוצים לשמוע עוד? אם טרם סיימתם את הפודקסט שלי, אז הנה איראניום מועשר והנה איראן בקטן. ואם אתם רוצים לשמוע אותי בלייב, שזה ממש כדאי, אז המליצו למנהלת הרווחה/רכזת התרבות הקרובה אליכם או לכל מסגרת אחרת שמשלמת היטב, להתקשר לאנסטסיה ולהזמין הרצאות שלי. יש לי עוד הרצאות בנושא שפה בכלל ועברית בפרט, הרצאות בנושא איראן, הרצאות בנושא פונדקאות, הרצאה בנושא אוטיזם (הרצאה שאסור לקחת ברצינות!), הרצאה בנושא ביטחון רשת (על ההאקרים האיראנים שפרצו אליי. הרבה יותר משכנע מהרצאת קב"ט ולא פחות מלמד!), ועוד כל מיני. 

אני שוקלת אם לפתח גם את ההרצאה "לימונדה מלימונים" ולפתוח אותה לקהל הרחב. נתתי אותה פעם אחת בקבוצה הסגורה הבועטות בישבן – קבוצת דרבון הדדי והעצמה לעשייה עסקית והגשמת חלומות, והיה מעולה, אבל זה קצת חורג מהמיתוג שלי. אם כי גם בהרצאה על פונדקאות אני מדברת על יצירת מציאות ועל חשיבה מחוץ לקופסה, אז אולי…