ה-מה של החבר'ה?

ה-מה של החבר'ה?
ד"ר תמר עילם גינדין

ד"ר תמר עילם גינדין

ד"ר לבלשנות איראנית ומרצה בנושאים שונים

איך אומרים, מזרן או מזרון? שואל mik_d@

תקציר מנהלים: גם וגם. מבטאים mizran, mizron.

וגם על המעתק הכנעני, ועל איך יודעים אם קמץ הוא קטן, ולמה קוראים לו קמץ קטן.

אני לא אצטט עכשיו את כל הדיון שהיה מסביב לשאלה בטוויטר – אני גם לא בטוחה שהקפתי את כולו – אבל הנה התשובה המלאה עם ההסברים המדויקים.

מזרָן היא מילה שקיימת בעברית משנאית (במשנה – מסכת כלים יט:ג ועוד) והלאה.

הצורה מזרוֹן מצוטטת רק בשניים מתוך חמשת המילונים העבריים שלי, ובשניהם יש הפניה ל-מזרָן. אבן שושן מציין שהצורה קיימת רק בעברית החדשה, ובמילון ההווה כתוב שזו צורה לא תקנית. דווקא די חבל לי, כי גם אני מעדיפה מזרון על פני מזרן, ואני אפילו חושבת שאמשיך לומר כך כי קיבלתי לגיטימציה מאבן שושן.

אחד ההסברים שקיבל מיק מתומכות המזרון, היא שגם את מזרָן יש לבטא mizron, שכן מדובר בקמץ קטן.

זה לא לגמרי מדויק, שלא לומר מ-מש, אבל ממש לא נכון.

אז לטובת הקהל:

קודם כל – למה קוראים לקטן קטן?

התנועות בעברית מתחלקות לקטנות, גדולות וחטופות. החטופות לא נחשבות תנועות מבחינת חלוקת הברות (הן סוג של שְׁוָא מתובל), אבל מבחינת הדוברים אלה תנועות בדיוק כמו האחרות. רוב דוברי העברית החדשה גם לא מבחינים בין תנועות קטנות וגדולות. תימנים, פרסים ודוברי יידיש כן מבחינים בין פתח לקמץ. הקמץ הוא קצת יותר מעוגל (ביידיש ממש O, בפרסית כמו ה-O ב-Bob אמריקאי).

במקור התנועות הגדולות היו כנראה ארוכות יותר, והקטנות קצרות יותר. לפי ההגייה ביידיש ובפרסית, נראה שגם בענף הכנעני, שאליו שייכת העברית, היה משהו מעוגל בתנועת A . זאת אומרת שביטאו אותה איפשהו בין A ל-O (פה יותר פתוח מ-O, יותר מעוגל מ-A, והלשון קצת אחורית), ולכן אותו סימן נבחר גם לתנועת O חטופה וקטנה.

אפשר לדעת שב-מזרן הקמץ הוא גדול, משתי סיבות:

1. ההברה מוטעמת. במערכת השם (בניגוד למערכת הפועל), בהברה סגורה מוטעמת התנועה היא בד"כ גדולה. ההבדל בין נכנס בעבר ובהווה הוא הניקוד: נכנַס בעבר בפתח, כי הוא חלק ממערכת הפועל. נכנָס בהווה הוא בינוני (כלומר בין פועל לבין שם עצם), ומתנהג – לפחות מבחינת הניקוד – כשם עצם, כלומר תנועה גדולה בהברה סגורה מוטעמת.

2. בנסמך התנועה הופכת לפתח (אבן שושן נותן גם את צורת הרבים והנסמך): מזרַן קפיצים. בסמיכות הטעם עובר לסומך, ולכן ההברה כבר לא מוטעמת. בהברה סגורה לא מוטעמת, התנועה היא כמעט תמיד קטנה. לכן כל מילה שההברה האחרונה שלה סגורה ומנוקדת בקמץ, תנוקד בפתח בצורת הנסמך (אני שונאת שיוצאים לי חרוזים במקרה). אילו היה זה קמץ קטן, הוא לא היה צריך להפוך לתנועה קטנה, כי הוא ממילא תנועה קטנה.

3. בצורת הנסמך ברבים התנועה נחטפת (הופכת לשווא): מִזְרְנֵי קש. קמץ "גדול" יכול להתקיים בעברית רק בהברות מוטעמות או בהברות שצמודות לטעם (בד"כ מיד לפני הטעם, ואז קוראים לזה קמץ פְּרֶה-טוֹנִי). אם הוא לא צמוד לטעם, הוא יהפוך לתנועה קטנה בהברה סגורה, וייחטף אם ההברה הייתה אמורה להיות פתוחה. בסמיכות הטעם עובר, כאמור, לסומך. התנועה הייתה אמורה להיות פתוחה (*מזרָני), ולכן הקמץ-לשעבר נחטף.

איזה כיף שאני מדברת על תנועות, יש לי תירוץ לשים את "מחלה נדירה" של היפופוטם כאתנחתא קומית.

… וחזרנו.

מה שמעניין בצורה מזרון הוא שהיא נראית כמו תוצאה של המעתק הכנעני, כלומר התפתחות טבעית של אותה מילה ארמית (אילו הייתה כזו) בענף הכנעני, שאליו שייכת העברית.

תנועת A ארוכה מוטעמת בפרוטו-שמית (השפה שממנה התפתחו כל השפות השמיות), הפכה בענף הכנעני ל-O. הנה עוד אישוש להנחה שהתנועה הייתה מלכתחילה קצת מעוגלת. כך ת'לאת' (ثلاث) הפך לשלוש, סלאם (سلام) לשלום, בנאת (بنات) לבנות וכו'. תנועת A לא מוטעמת נשארה A, וזאת הסיבה שאומרים רֹאש, אבל רָאשי (raši), שמֹאל אבל שמָאלי (smali). רֹאשן ו-שמֹאלני נגזרו מ-ראש ושמאל בהתאמה אחרי המעתק, והם לא חוזרים למקור ב-A.

מוזר לי שהמעתק הכנעני יפעל בשלב כה מאוחר של השפה. הוא הפסיק לפעול די מזמן (שולחן, למשל), אבל אין לי הסבר אחר והמילה היחידה שמתנהגת אותו דבר – כלומר סינר – לא מגלה יותר. אולי זה בגלל השעה. מחר אשאל מקורות בקיאים יותר.

כתבתי על המעתק הכנעני לאהוד ברק, שאומר תמיד רֹאשות הממשלה, כשעוד היה יו"ר אופוזיציה בשנות התשעים. כתבתי לו גלויה שלמה (כי אמרתי שזה יעבור את הביטחון יותר בקלות) וקיבלתי מכתב "אישי" שמודה לי, שכן הוא מקפיד על העברית שבפיו. חתימתו "שלכם, אהוד ברק", הייתה מפוקסלת משהו.

לבושתי, גם התנדבתי בקמפיין שלו בשנת תשעים ומשהו (כשהוא זכה. זה בטוח בזכותי). בערב הראשון של הקמפיין הקריין אמר "ייכֿשל" וזה זעזע אותי עד כדי כך שהתנדבתי לנקד את כל הקמפיין שטרם הוקלט. בערב לפני הבחירות, אמר אהוד: "מחר, כשאבחר לרָאשות הממשלה", וכל החברים שלי התקשרו אליי בהתרגשות: "שמעת שהוא אמר רָאשות? שמעת שהוא אמר רָאשות?"

מוקדש באהבה ליהודית פרנקל, המורה שלי ללשון מכיתה ז', שלימדה אותי (כמעט) כל מה שאני יודעת על ניקוד. שמעתי שהשנה היא פורשת.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני נקדנות). צרו קשר כאן.

שתפו את הפוסט:

Facebook
WhatsApp
Twitter
Telegram
Email
Print

כתיבת תגובה

עוד פוסטים

אבל לישראל אין נוצות!

סולמיתג חדש בטוויטר של שונאי ישראל, שמבוסס על משחק ילדים.
בסרטון של רשות השידור שמסביר את המשחק יש כתוביות באנגלית.
אללה יוסתור.
אני מסבירה את שגיאות התרגום שאפשר להסביר.

קרא עוד »