ותודה לנפתלי בנט

ד"ר תמר עילם גינדין

ד"ר תמר עילם גינדין

ד"ר לבלשנות איראנית ומרצה בנושאים שונים

נפתלי בנט גם החליט לעזור לי ביח"צ למגילת אסתר: מאחורי המסכה, ופרסם סרטון וידאו שבינתיים ירד מפייסבוק, אבל נשאר
באתר החדשות קוקר

הזדהיתי מאוד עם "מיכלי – די". חוץ מזה לא כל כך הזדהיתי. אבל זה בגלל שאני חוקרת איראן ולא חוקרת יהדות.
דדי שי כתב פוסט יפה וממצה על האי-דיוקים ההיסטוריים (הייתי עדינה) ואפשר לקרוא בהרחבה גם במבוא למגילת אסתר: מאחורי המסכה ובפרק א' של הספר. לכן היום אעשה כאן נהפוך-הוא ואצדיק את בנט.

כלומר לא אומר, חס וחלילה, שהוא מדייק היסטורית, אלא שהדברים שאמר אינם פרי המצאה של מוחו הקודח.  בנט מתבסס על חז"ל, ואני מתבססת על ‏‏פוסט מקיף ומאיר עיניים של צחי טרכטינגוט באתר של ישיבת ההסדר ירוחם.

אז ככה:

בנט אמר שמשתה אחשוורוש נערך לציון שנתיים לכשלון הצהרת כורש ושיבת ציון.

לגבי מיקום משתה אחשוורוש על הרצף ההיסטורי שנתיים אחרי הצהרת כורש – רש"י כותב:

ויהי בימי אחשורוש. מלך פרס היה שמלך תחת כורש לסוף שבעים שנה של גלות בבל :

מלכותו של כורש נמשכה, על פי חז"ל (מסכת מגילה), שלוש שנים מקוטעות בלבד, ומיד אחריו בא אחשוורוש. רש"י (דניאל יא:ב) מביא בשם יוסף בן גוריון (יוסיפון) שהיה מלך נוסף בין כורש לאחשורוש, בשם 'במבישה', וחז"ל התעלמו ממנו באלגנטיות.

אלט-טאב:
מהתיעוד ההיסטורי אנחנו יודעים שכורש מלך מ-559 עד 530 לפנה"ס, כאשר ב-20 השנים הראשונות הוא רק מלך מקומי ב-אנשאן, וב-539 כבש את האזור והקים את האימפריה האח'מנית. בין כורש לאחשוורוש היו שלושה מלכים: בנו של כורש – כמבוג'יה (כנבוזי) ומַגוּ/מֶדִי אחד בשם גאומטה, שהתחזה לבנו השני של כורש – בַּרְדִיַּה, שהוא כנראה במבישה של יוסיפון. קרוב משפחתם דאריוהוש (דריווש) הרג את ברדייה המתחזה, ובנו הוא אחשוורוש. אנחנו יודעים את זה גם מהכתובות שהשאירו המלכים עצמם (בעיקר דריווש), וגם מהרודוטוס.
שיפט-אלט-טאב.

עקרונית אם מניחים שאחשוורוש בא מיד אחרי כורש, אפשר לומר ששנת שלוש למלכו של אחשוורוש היא שנתיים אחרי מלכותו של כורש. כי שנה של מלך מתחילה בניסן. זאת אומרת שאם אחשוורוש עלה לשלטון ב-כ"ט באדר, יומיים אחר כך התחילה השנה השנייה למלכותו, ועוד שנה אחר כך (בעצם שנה ויומיים אחרי המלכתו) התחילה שנת שלוש למלכו. האמת היא שזה אפילו מסתדר עם זמן המלכתו האמיתי – בסוף נובמבר, אבל זה עדיין לא מסתדר ממש עם זה שהצהרת כורש ניתנה בשנה הראשונה, וכמובן לא עם הכרונולוגיה ההיסטורית, אבל זה לא העניין כאן.

הגדרת הצהרת כורש ככישלון אף היא אינה המצאה של בנט. חז"ל לא כל כך מרוצים מכך שכל הצדיקים נשארו בבבל. לא מסיבות כלכליות, אלא כי שם היו מרכזי הלמדנות הגדולים. תהי הסיבה אשר תהיה, ל-ה' לא היה על מי להשרות את שכינתו בבית המקדש ולכן הפרויקט לא צלח. אפשר למצוא דיונים כאלה במסכת יומא ט:ב ובמקומות נוספים (אפשר למצוא את כולם במאמר של טרכטינגוט, שזה ביידיש "חושב טוב").

חז"ל גם אומרים (ברכות ד:א)

"ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא".

והחטא, מפרש רש"י, הוא

"ולא הלכו אלא ברשות כורש וכל ימי מלכי פרס נשתעבדו להם לכורש ולאחשורוש ולדריוש האחרון".

כלומר זה שהייתה להם הזדמנות לגאולה והם לא ניצלו אותה. אמנם זה היה מפני שהעדיפו ללמוד תורה, אבל מתברר שחז"ל היו שייכים לזרם הדתי-ציוני כמו בנט – ולא לנטורי קרתא. עקרונית הם היו צריכים לעלות אפילו קצת לפני הצהרת כורש, כי נבואת ירמיהו אמרה שהגלות תהיה פחות משבעים שנה:

כִּי כֹה אָמַר יְהוָה: כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם; וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב, לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה (ירמיה כט:י).

אלט-טאב:
בשני הפסוקים האחרונים של ספר דברי הימים נכתב:

וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל (דבה"י ב לו:כב-כג)

מה שנכון הוא שכורש כיבד את כל האלים המקומיים, ואפשר חופש פולחן וזכות שיבה לכל עמי האימפריה. ההבדל הוא שלעם ישראל גם נשאר תיעוד, הוא תורגם להמון שפות ויש הרבה אנשים שיכולים לקרוא אותו. בגליל כורש המפורסם כורש מודה בעיקר למרדוךּ, וכותב שהוא בנה מחדש את כל המקדשים החרבים של כל האלים והשיב את עובדי אותם אלים למקומותיהם המקוריים. הוא מבקש מכל האלים שסייע להם להיות מליצי יושר שלו בפני בל, נבו ומרדוך (למי שרוצה נוסח מדויק, הנה תרגום המוזיאון הבריטי).
באשר למרכזים הלמדניים, אין תיעוד למרכזים כאלה בתקופה של אחשוורוש, אבל אין ספק שבבל הייתה מרכז לימודי התורה בתקופה שבה התחבר התלמוד הבבלי, המקבילה פחות או יותר לאימפריה הסאסאנית (האימפריה הפרסית ששלטה באזור במאות 3-7 לספירת הנוצרים).

שיפט אלט-טאב.

בנט אומר,  בהתבססו על הפירושים האלה, שהרקע למגילה לא קשור להמן או לאחשוורוש אלא לכך שהקב"ה רצה לגאול את עם ישראל, ועם ישראל עצמו לא שיתף פעולה. קצת דומה למה שקורה היום לבני כל הדתות והאמונות, אם תשאלו אותי, אבל זו לא דעה אקדמית. לפי חז"ל לא עלו מספיק אנשים רוחניים כדי שהשכינה תשרה, ובפרק ד' בספר עזרא גם נעצרת בניית בית המקדש, אחרי שבימי אחשוורוש כתבו שטנה על ישראל. חז"ל מקשרים את כותבי השטנה לעשרת בני המן שנתלו (היו לו הרבה יותר מעשרה, רק כותבי השטנה נתלו). מסקנה – אחשוורוש עצר את בניית בית המקדש ואז חגג את זה.

קצת ציטוטים מעזרא עצמו:

אֱדַיִן, מִן-דִּי פַּרְשֶׁגֶן נִשְׁתְּוָנָא דִּי אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא, קֱרִי קֳדָם-רְחוּם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא, וּכְנָוָתְהוֹן; אֲזַלוּ בִבְהִילוּ לִירוּשְׁלֶם עַל-יְהוּדָיֵא, וּבַטִּלוּ הִמּוֹ בְּאֶדְרָע וְחָיִל. בֵּאדַיִן, בְּטֵלַת עֲבִידַת בֵּית-אֱלָהָא, דִּי, בִּירוּשְׁלֶם; וַהֲוָת, בָּטְלָא, עַד שְׁנַת תַּרְתֵּין, לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרָס (ד:כג-כד).

למה אחשוורוש אם כתוב מפורשות ארתחשסתא? כי חז"ל מערבבים בין כל המלכים האח'מניים ואומרים שלכולם קראו בכל השמות. כתבתי על זה קצת בתחילת פרק א' של מגילת אסתר: מאחורי המסכה. למעשה המלכים האח'מניים מקפידים לציין את כל השושלת שלהם עד הח'אמניש, וכך קל לדעת שארתחשסתא הראשון היה בנו של אחשוורוש הראשון, הוא אחשוורוש שלנו. איך מסתדרת הכרונולוגיה אם דריווש היה אביו של אחשוורוש? כי גם לבנו של ארתחשסתא קראו דריווש. דריווש השני.

אחד המדרשים שהכי אהבתי אומר שאחשוורוש עצר את בניית בית המקדש כיוון שוושתי "לא היתה מנחת לאחשורוש ליתן רשות לבנות בית המקדש ואומרת לו מה שהחריבו אבותי אתה מבקש לבנות" (אסתר רבה ה:ב). ולמה אני אוהבת את זה? כי יש כאן רמז לכך שוושתי הייתה חזקה בארמון, וזה מתאים למה שאנחנו יודעים על נשים בחצר האח'מנית באופן כללי (ראו פרקים ז-ח במגילת אסתר: מאחורי המסכה).

בנט קצת מערבב מדרשים, אבל יש גם מדרש שאומר שמשתה אחשוורוש נועד לחגוג את העובדה שהיהודים כבר לא ייגאלו לפי נבואת ירמיה. כי לפי מסכת מגילה הוא קצת דאג שהיהודים ייצאו מתחת ידיו במלאת 70 שנה לגלות בבל, וכשמלאו שבעים השנה, חגג זאת במשתה גדול עם כלים מבית המקדש.

אלט טאב:
אתם יודעים מה כתבו המלכים האח'מניים עצמם על היהודים?
כלום.
אחשוורוש ודריווש מונים את המדינות והעמים שהיו תחת שלטונם. מן הסתם לא את כולם כי זה המון, אבל באף אחת מהרשימות האלה לא מוזכרים יהודים. או עמלקים, אם אנחנו רוצים להיות לגמרי הוגנים.
אתם יודעים מה כותב הרודוטוס על היהודים באימפריה האח'מנית?
שום דבר.
ועל היהודים בכלל?
גם כלום.
הפעם הראשונה שמוזכרים יהודים במקורות איראנים זה רק בפרסית אמצעית, כמה מאות שנים אחרי מותו של אחשוורוש, וגם זה במילים בודדות. כהן הדת כירדיר שהרג מלא אנשים רעי-אמונה מזכיר שהרג גם יהודים, והמלך יזדגרד הראשון היה נשוי לשושן-דח'ת היהודייה. זהו.
אני נורא מצטערת, כנראה לא היינו כאלה חשובים. עכשיו כן, ברור, אנחנו חשובים מאוד. עובדה שכשמוסלמים הורגים מאות מוסלמים העולם מצקצק קלות, אבל אם מעורב יהודי – כקרבן או כתוקף – אז זה יקבל כותרות בכל העולם כאילו היה זה אמריקאי או אירופי. אבל בימים ההם לא היינו מספיק חשובים. בטח לא מספיק כדי לעשות משתה חצי שנה ולחגוג את זה שנבואתו של אחד הנביאים שלנו לא התגשמה ונישאר נתינים באימפריה.
שיפט-אלט-טאב.

 

הקישור בין "לא להשתחוות" ל"לא להתנצל" הוא לגמרי פרשנות של בנט, ואם תשימו לב היטב, בדיוק כשהוא אומר את זה, מיכלי החמודה זורקת לו חול על הראש ולא מתנצלת.

 

הפוסט הזה אינו חלק ממגילת אסתר: מאחורי המסכה, כי הספר פחות מתמקד בחז"ל ויותר בכתבים יווניים ופרסיים בני התקופה. אולי במהדורה המורחבת והמלוטשת בשנה הבאה, ואולי לא (כפי שהתיאוריה ההליוצנטרית לא זכתה אפילו להתייחסות, כדי שאנשים לא יקשרו אותה לשמי. מספיק לי שהזכרתי את תיאוריית האלים העילמים כדי לפסול אותה, וכמעט ציטטו אותי כתימוכין לקיום אלה עילמית שלא קיימת).

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה למסגרות שמשלמות היטב (ולא מתנצלת על זה!). יוצרים קשר פה מימין. ואפשר גם לקנות את הספר מגילת אסתר: מאחורי המסכה (כבר אמרתי?) באינטרנט ובנקודות המכירה המובחרות.

שתפו את הפוסט:

Facebook
WhatsApp
Twitter
Telegram
Email
Print

כתיבת תגובה

עוד פוסטים

ראש השנה — כל השנה!

ראש השנה, יום כיפור, חנוכה, פורים, פסח, מימונה, עאשוראא', חג המולד, פסחא – הכול אותו חג. פוסט ראשון בטרילוגיה.

קרא עוד »