וחבל, כי זה החג שאני הכי אוהבת.
השבוע נפתחה רשמית עונת הפורים שלי, בהרצאה בשם "מגילת אסתר – מסמך היסטורי". בשבוע הבא באותו קורס (מגלים את המגילות, בבית שמואל בירושלים) ההרצאה "מגילת אסתר – סיפור בדיוני".
אז גם כאן אני מכריזה רשמית על פתיחת עונת הפורים, בשידור חוזר של השיחה שלי עם דב אלבוים ב"מקבלים שבת" בשנה שעברה (בסוף יש תוספת)
כשהוא שאל אותי למה ושתי סירבה לבוא, חשבתי רק על מעמדן הגבוה יחסית של הנשים באיראן, ועל כך שמלכות ונסיכות היו בחשניות לא קטנות בחצר האח'מנית ולכן היא לא חשבה שיעשו לה משהו. אבל זה לא מסביר למה היא סירבה לבוא מלכתחילה. לקח לי עוד קצת זמן עד שנפל לי האסימון (ואז הרגשתי מה זה מפגרת שלא חשבתי על זה בזמן אמת).
לפי ההיסטוריונים היוונים, הנשים האח'מניות היו יושבות יחד עם הגברים לשולחן הסעודה כל עוד התקיימה סעודה. ברגע שהגברים השתכרו ורצו להתהולל, הם שלחו את הנשים החוקיות לחדרן, והביאו את הפילגשים ואת המחוללות. אולי אילו היה אחשורוש מזמין את ושתי בזמן הסעודה, היא הייתה באה. אבל מאחר שהוא הזמין אותה כטוב ליבו ביין, זה היה מתחת לכבודה והיא סירבה.
בד"כ המלכים האח'מנים דווקא כיבדו נשים צנועות. יש סיפור על אחד המלכים האח'מנים שפילגש שלו סירבה לתת לו או למשרתיו לגעת בה, והוא אהב אותה על כך יותר מכל פילגשיו האחרות. אבל אילו היה אחשורוש מעריך את צניעותה של ושתי, לא היה סיפור במגילת אסתר, ואז בשביל מה התכנסנו כאן?
רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני מגילת אסתר). צרו קשר להזמנת הרצאה למסיבת פורים.
לפוסט הזה יש 2 תגובות
צרפתית במבטא איטלקי זה בהחלט מה שהעביר לי את הירח דבש בטוסקנה (+ קצת ספרדית).
אבחנה מדויקת, תמר
מה קרה לחלק א'?
טוב, פה זה נשמע קצת אחרת ממה שכתבת לי במייל. אז במקרה הזה היא עשתה סעודה נפרדת, כמו שרואים במגילה "גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות אשר למלך אחשוורוש", בבית, לא בחצר־גינת־ביתן המלך, אבל כשהוא קורא לה מאוחר יותר, ברור לאיזה מעמד זה משייך אותה.
והנה הערותיי (שאת כבר מודעת להן):
"והשתיה כדת, אין אונס", הפעם לא הכריחו את קיום החוק עם הגביעים הענקיים האלה.
פרס ומדי – בתלמוד מסבירים את ההקפדה להזכיר שוב ושוב את השמות מחוברים כי מדובר על ממלכה שהיא איחוד של פרס ומדי, כפי שאמרת, אחרי המייסדים, כורש הפרסי ודרייוש המדי, עם הסכם רוטציה, אם המלך ממלכה אחת אז השרים מהשנייה, ליצור איזה איזון. (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ב, עמוד א'.)
ושתי עירומה – התלמוד מסיק את זה מההדגשה שצריך להביא אותה "בכתר מלכות". ברור שמלכה מגיעה עם הכתר, לא? לכן ההדגשה היא כדי לרמוז "רק בכתר מלכות". אחרי ההסבר שהוספת כעת זה עוד יותר בולט.
לאור מעמד האשה בפרס, כפי שאת מסבירה, אני מבין יותר טוב את הצורך בחוק מלכותי "להיות כל איש סורר בביתו".
מרדכי לא כרע ולא השתחווה, אומר התלמוד, מכיוון שהמן עשה מעצמו אליל ולכן היה בזה חשש של עבודה זרה. לאור המקור של השם שלו זה מקבל משמעות נוספת.
לא היה ויכוח בתלמוד אם להכניס את המגילה או לא, אלא אסתר בקשה מאנשי כנסת הגדולה, שהם ערכו את ספרי הנביאים האחרונים שנותרו לכתיבה וחתמו את התנ"ך, שיכניסו גם את המגילה לתנ"ך. זה שהתלמוד מספר את זה לא הופך את זה לוויכוח בתלמוד, כמו שזה שאני מספר את זה לא הופך את זה לוויכוח בינינו או משהו.
בתלמוד (ראש השנה, דף ג', עמוד ב' [והנה לך המקור עם הפסוקים מצוטטים ומלונקקים שם]) יש טענה בהקשר לכמה פסוקים שבכל אחד מוזכר מלך בשם אחר שבעצם הכוונה לאותו המלך: "הוא כורש, הוא דריווש, הוא ארתחשסתא" ומסבירים "ארתחשסתא על שם מלכותו", כלומר כל המלכים כונו גם ארתחשסתא (כמו פרעה של מצרים, אבימלך של פלשתים, אגג של עמלק, מלכיצדק ואדוני־צדק בירושלים). לכן תרגום השבעים (שהוא ממילא לא המקורי ולך תדע כמה שינויים עבר מההוא האגדי) לא סותר בבחירת השם.
מה שאנחנו קוראים היום "תענית אסתר" לא באה לציין את התאריך ההיסטורי בו הם צמו, כמו שאנחנו גם לא צמים שלושה ימים, אלא להזכיר שהייתה פה גם תפילה וצום לפני שקרה מה שקרה.