תקציר מנהלים: פוסט לכבוד ירושלים עיר הולדתי.
בירושלים מדברים ירושלמית.
באנגלית וברוב לשונות אירופה קוראים לה Jerusalem (כל שפה קוראת את זה קצת אחרת, אבל בכולן התנועה היא e), בערבית קוראים לה اورشلیم אוּרְשַלִים [האמת היא שבד"כ קוראים לה אלקֻדְס القدس – (עיר) הקודש. اورشلیم זה רק בפרסומים של יהודים ושל נוצרים מדינת ישראל], וברוסית Иерусали́м יֶרוּסָלִים.
ועכשיו אחרי שכתבתי ארבע פעמים בדקה האחרונה ירושלים, ועוד כמה פעמים בשפות זרות, השם הזה נראה לי מוזר גם בעברית. ולא פלא. זה שם קצת יבוסי.
לא יודעת אם שמתם לב, אבל בשום שפה אין דיפתונג בשם. רק אצלנו.
רגע, יש אצלנו דיפתונג?
הממממ… בואו נחפש.
אני קצת ADHD (אבל לא באמת), אז ראיתי רק את התוצאות בכתיב מלא. אבל לפי המאמר של ד"ר יהודה קיל באתר דעת, נראה שפספסתי ארבע פעמים (מתוך 641) שבהן כתוב השם ירושלים עם י' אחרי ה-ל', כלומר ירושלים. בכל שאר 637 הפעמים, כתוב ירושלם.
כתוב ירושלם ומנוקד יְרוּשָׁלִַם או יְרוּשָׁלִָם, אם זה בהפסק (סוף פסוק).
התנ"ך נכתב במקור ללא ניקוד, ונוקד מאוחר הרבה יותר. אנו יודעים שבלשון חכמים כבר קראו לבירתנו הקדושה ירושלַיִם, אבל לפי הכתיב במקרא, נראה שאז עוד קראו לה ירושלם. כנראה יְרוּשָׁלֵם/יְרוּשָׁלֶם. איך יודעים שכנראה ירושלֶם? לפי שמהּ בשפות הזרות, לפי השם שָׁלֵם, שהוא אחד משמותיה של ירושלים במקרא, לפי ירושלֶם במקורות ארמיים. בשפות כנעניות שאינן עברית, קוראים לה אורשלים. לא מנוקד.
לפי מה שאני למדתי באוניברסיטה העברית, החלק הראשון של השם הוא "עיר", כמו אור כשדים, והחלק השני הוא כנראה "שלום". שהרי ירושלים היא עיר השלום, חוץ מזה שנלחמים עליה כל הזמן. במקור המהימן ויקיפדיה כתוב ש-ירו זה מהשורש י.ר.ה שמשמעותו לייסד, ו-שלם הוא אל כנעני. לכן זאת העיר שייסד האל שלם, או בעברית חדשה נתניה, ובפרסית בגדאד.
תסלחו לי שאני לא מצליבה מקורות ויורדת לחקר האמת האטימולוגית. האטימולוגיה פחות מעניינת אותי מאשר השאלה איך הפכה ירושלם לירושלים?
לא מצאתי הסברים מניחים את הדעת, ולכן הנה עוד אחת מתיאוריות הקונספירציה לבית גינדין:
העברית שאנו מדברים היום מבוססת על הדיאלקט היהודאי, כלומר זה שדובר בממלכת יהודה. בנוסף לדיאלקט היהודאי, היה גם דיאלקט ישראלי, שדובר בממלכת ישראל. לדיאלקט הזה יש שרידים ארכיאולוגיים – המפורסם שבהם הוא לוח גזר. אחד ההבדלים בין הדיאלקט היהודאי לזה הישראלי, הוא כיווץ הדיפתונג במשקל פַּיִל בדיאלקט הישראלי. כלומר המקבילה הישראלית לקַיִץ היא קץ, בַּיִת – בת, זַיִת – זת וכו'. אני בכוונה לא מנקדת את הישראלית, כי היא לא מנוקדת במקור, אבל הקריאה המקובלת היא קֵץ, בֵּת, זֵת. עד כאן העובדות.
תיאוריית הקונספירציה שלי גורסת שאולי בשלב מאוחר יחסית, החלו לתפוס את שמה של ירושלם כצורה דיאלקטלית ישראלית והחליטו "לתקן" את השם לצורתו היהודאית – ירושלַיִם.
עד כאן תיקוני היתר.
ירושלים מעניינת מבחינה לשונית עד היום. רביב לוי, שהיה מורה שלי לערבית בצבא, נהג לומר שלירושלים יש דיאלקט שונה מפני שהיא הייתה במצור במלחמת השחרור. ירושלמים אומרים אבו יויו במקום שק קמח, אַש תנור במקום לאפה, לורד במקום טוש, טוש במקום לורד, וסֶשֶק ואוסישקין (או אושיסקין. אני אף פעם לא זוכרת מה הנכון, כי עברתי מירושלים לגדרה בקיץ שבין כיתה א' ל-ב')
אלט-טאב: עומר, בני הבכור, למד בכיתה א' בבית הספר שבו אני למדתי בכיתה ב-ו. בתחילת כיתה א' שלו חלמתי שאני באה למזכירות בית הספר ואומרים לי שאני חייבת להשלים שם כיתה א' כי לפי הרישומים שלהם חסרה לי כיתה א'. לא עזר שאמרתי להם שיש לי כבר דוקטורט, הם התעקשו שאני צריכה לעשות כיתה א'. שיפט-אלט-טאב.
כידוע לכם, בין שלל פעילויותיי אני גם חברה בפרויקט הבינלאומי של מילון הפרסית האמצעית. קוראים לנו MPDP ואני לא נותנת קישור לאתר כי ממילא לא תוכלו להיכנס בלי סיסמה. ראש הפרויקט הוא מורי ורבי פרופ' שאול שקד, ועוזרי המחקר הם סטודנטים מהאוניברסיטה העברית. בפגישות שלנו אנחנו מדברים כמובן על המילון, ויש גם כיבוד.
לפני מספר שבועות הביא פרופ' שקד את הכיבוד הבא:
אני, יש לי מספר דפיקויות, אחת מהן היא שאני לא אוכלת כל דבר, השנייה היא שאני קוראת כל דבר, וכצירוף של שתי דפיקויות אלה, כשיש ספק – אני קוראת את הרכיבים לפני שאני מכניסה משהו לפה. הרכיב הראשון פה היה סוכר, אז ברור שזה לא עלה על לשוני, אבל תראו מה מצאתי:
בשמחה רבה בישרתי לעוזרי המחקר: יש בזה גוֹגָעִים!
כך אומרים גוגואים בדיאלקט של גדרה.
רוב עוזרי המחקר אמרו: מה?
ושחר, המתרגם שלנו, שהוא ירושלמי יליד ר"ג, תרגם: אג'ואים.
ואז הם הבינו.
רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני חגים ומועדים). צרו קשר דרך כאן ו/או העבירו את האתר שלי למנהלת הרווחה שלכם.
לפוסט הזה יש 18 תגובות
בין נתניה ובין אלוהים אין שום קשר – העיר נקראת על שם נתן שטראוס, מיליונר אמריקאי שתרם את הכסף לקניית האדמות. לא חשבת שהממסד הציוני יבזבז שם של מקום על ישות ללא תועלת מידית?
תמיד תהיתי לגבי העניין הזה של הי' שהופיעה משום מקום. עכשיו יש לי לפחות תאוריה!
אגב – اورشلیم זה לא רק בפרסומים של מדינת ישראל, אלא גם לפחות בחלק מהתרגומים של התנ"ך והברית החדשה לערבית (למשל זה שכאן: http://www.biblica.com/bibles/arabic/), ואולי בכלל אצל נוצרים בהקשרים דתיים (אם להאמין לתוצאות שגוגל הביא לי).
נכון ונכון.
@אורי – אוסיף.
@חיים – אני עדיין אוהבת להשוות את בגדאד לנתניה. השם כבר מזמן קיבל חיים משלו, ללא קשר לכך שקראו את העיר על שם מיליונר כלשהו.
אני חייבת לכתוב פוסט על אטימולוגיות עממיות והקשר שלהן למציאות, ונראה לי שגם מילון אטימולוגיות עממיות, כי הן הרבה יותר מגניבות מהאמיתיות 🙂
בדקתי, ומתוך ארבע ה"ירושלים", אחת את ודאי מכירה היטב (פרק ב', פסוק ו'). שתיים מהאחרות הן בדברי הימים (לא ממש נחשב), ואחת בירמיהו (כ"ו י"ח).
@אורי,
אתה ענק!
תודה.
פרק ב' פסוק ו' של איזה ספר? 🙂
https://www.thmrsite.com/?p=592 🙂
ההגייה (לפי הניקוד והאיות) של גדרה הפתיע אותי- אני הכרתי* את הצורה גוגואים (כלומר- חולם בג' השנייה, וא במקום ע'). אז העלמות הע לטובת א', אם הייתה במקור, לא מפתיעה, אבל מעניין שיש הבדל בתנועה.
*הכרתי מילדותי בכרמיאל ומישור החוף הצפוני, ושל בן הזוג בהרצליה וראשון לציון.
ואגב- מה שעושים עם הגוגואים הוא שמנצלים את החלק הרך הפנימי שלהם ליצירת סוג של מרציפן שיש גם בשוקולד של מוצרט ובכל מיני ממתקים אירופאים.
שלום תמר,
מה דעתך על האטימולוגיה הפרסית האחרת לבגדאד המופיעה כאן:
http://en.wiktionary.org/wiki/بغداد
?
אהבתי!
@נעם
אוי לעיניים שכך קוראות.
باغ זה גן
بغ זה אל. בפרסית חדשה כבר לא משתמשים במילה, אבל היא הייתה בפרסית עתיקה ובפרסית אמצעית.
איך מתקנים את הזוועה הזאת?
שלום תמר,
פספסתי היום את הטור שלך ב"כלכליסט", ואינני מצליח למצוא אותו שוב. איך אפשר לאתר את מאמריך שם – לאן באתר לגשת וללחוץ?
תודה רבה מראש
הטור הוא ב-ynet, והנה הדף עם כל הקישורים למדור בלשנות כלכלית.
כיף שיש לי קוראים נאמנים 🙂
שוכרן יא תמר, על ההפניה, ואני אכן קורא נאמן הן באותו מדור והן באתר הזה, ונהנה ממך מאוד.
הצעה: כשמישהו שם מעיר לך על טעות והצדק עמו, דווקא הגיבי והודי לו – כן, הודי לו – על הערתו, תוך ציון העובדה שאינך יודעת הכול, ובניגוד לאפיפיור אינך חסינה מטעיות. הקוראים יעריכו מאוד – ובעצם, כבר מעריכים אותך מאוד – בשל העדר יומרנות מצדך, ואי "התנפחות" והעמדת פנים של יודעת הכול וחפה מטעויות.
אשמח (גם שָמֵח ממשקל פעל, תוך התעלמות מהפתח הגנוב…) אם תכתבי מדי פעם על סנסקריט תוך קישור למילים הידועות לנו.
חן חן
שמעון
תודה 🙂
אני חושבת שאני עושה את זה. לא?
סליחה על התגובה המאוחרת, אבל לגבי האטימולוגיה השגויה בוויקיפדיה, מכיוון שמדובר בוויקיפדיה, פשוט לוחצים על הקישור edit (שמופיע ממש מול הכותרת) ומתקנים. מנסיוני המועט, רצוי אח"כ גם לקפוץ לתגית discussion ולכתוב 'שיניתי את מה שנכתב מסיבה זו-וזו', כי אחרת עלולים 'לתקן' בחזרה.
חשבתי לעשות את כל אלה בעצמי, אבל מכיוון שאני לא יודעת פרסית (עתיקה, אמצעית או חדשה…) חשבתי שמוטב שמישהו כמוך יעשה את זה.
תמר, את כותבת ש"אורשלים" (אני תמיד עושה את זה, אין לי כח לשנות את הפונטים), היא רק בפרסומים של מדינת ישראל, ומישהו כאן התייחס לזה.
אבל זה לא נכון. ירושלים היתה קיימת הרבה לפני מדינת ישראל, ואין ספק שהערבים – בעודם ג'אהילים – קראו לעיר בשמה, כך או אחרת. "אל קודס" – חייב להיות איפשהו אחרי שנת 637 או 622, כלומר קיים רצף של מאות שנים, ואולי אלפים, שהערבים לא הכירו אותה בשם קודס, אלא בשמה. ולפיכך חייבת להיות במקומות רבים התייחסות אורשלימית, כזו או אחרת.
אודה לך אם תגלי לי בפרט, ולנו בכלל.
הערבים בעודם ג'אהילים לא השאירו שום דבר כתוב, אבל אני תיכף מבררת אם יש אזכורים בקוראן
מבירוריי עולה שבשום מקור אסלאמי לא כתוב אורשלים. מוזכר אלמסג'ד אלאקצא, שמזוהה עם מה שנקרא היום אלאקצא (כיפת הסלע).
אורשלים מוזכרת במקורות ערביים נוצרים ויהודים.