Last Time on לך תדע: בגן הילדים מלבלבת האהבה בין שרון וגל, על רקע התחביב המשותף.
ואז אמא של גל תפסה את אבא של גל על חם עם המזכירה שלו באחד מאותם לילות של "ישיבות מאוחרות במשרד", לקחה את הילדים באישון לילה ועברה לראשון. ומאז לא היה לי קשר עם גל. פשוט נתק מוחלט. ואני לא הבנתי איך יכול להיות שאהבנו כל כך ועכשיו אפילו ציור לא נשאר לי מגל. ומאז לא היה לי עם מי לחלוק את אותם רגעי עונג גנובים, והתחלתי להידרדר.
מגיל ארבע עד גיל עשרים וחמש לא היה לי שום קשר עם גל, ואז הגננת שלנו פרשה לגמלאות ואיכשהו הצליחו לארגן את כל מי שאי פעם היה אצלה בגן למסיבה ענקית. מרגע שקיבלתי את ההזמנה ועד המסיבה – לא הצלחתי לישון. כל הזמן חשבתי מה אני אלבש, ואיך אפגוש את גל, ומה נגיד, ואיך – אולי? הלוואי! – נגמור את הלילה ביחד. אפילו ניקיתי את הדירה שלי!
כן, פגשתי שם את גל. את גל וזוהר וטל שחר. משפחה! גל! מילא להתחתן, אבל ילדים?! והם נראו מאושרים, וזה נראה כל כך אמיתי. ואז היה לי משבר עמוק: לגל כבר יש משפחה, ולי אפילו אין אהבה. מה עשיתי בעשרים וחמש שנותיי? צברתי תארים? בשביל מה זה טוב? אני רוצה משפחה וילדים!
חשבתי אפילו ללכת לפסיכולוג שישכנע אותי שאני בסדר, אבל כנראה אמא צדקה, כי אף אחת ממערכות היחסים שלי לא החזיקה מעמד אחרי מעידות קטנות שבהן נתפסתי בעיצומו של חיטוט. מערכת היחסים שהחזיקה מעמד הכי הרבה זמן הייתה עם גל ב' (זה לא שמות משפחה אלא מספרים סידוריים. כמו מלכים). למה? כי רוב היום אין לי בעיה להחזיק מעמד, אבל לפעמים בלילה מול הטלוויזיה יוצא לי בטעות (או אם אני לבד בבית אז לא בטעות) לחטט ולאכול. אז רוב מערכות היחסים שלי נגמרו בערך כשנגמר "מבט". אבל העבודה של גל ב' הייתה בלילות. אבטחה. כך שכל הערב יכולתי לשבת מול הטלוויזיה בכיף בלי לחשוש שמא מישהו יראה אותי – בפרט גל – וכך במשך שנתיים היה סבבה.
המשך בשבוע הבא, אותו יום אותה שעה.
לפוסט הזה יש 2 תגובות
פינגבק: לך תדע – חלק ג / איה זמנהוף מֻעַלֵּם « עברית וחיות אחרות
פינגבק: לך תדע (ביידיש זה נשמע יותר טוב) / איה זמנהוף מֻעַלֵּם « עברית וחיות א