לך תדע – חלק ה / איה זמנהוף מֻעַלֵּם

Previously on לך תדע: בגן הילדים מלבלבת האהבה בין שרון וגל, על רקע התחביב המשותף. לך תדע – פרק א. אחרי פרידה רבת שנים, שרון מתקשה להשתקם. לגל דווקא יש משפחה למופת. שרון מנסה לפתח מערכות יחסים, אחת מהן החזיקה מעמד שנתיים. לך תדע – פרק ב'. היא הסתיימה כמו האחרות, ואז הייתה תקופה של בדידות מזהרת. לך תדע – פרק ג'. יום אחד ברמזור, רואה שרון דמות חדשה, ששמה עדיין אינו ידוע. קובעים להיפגש בשתים עשרה בלובי של הספרייה. לך תדע – פרק ד.

לא שהצלחתי להתרכז באותו יום במאמרים שהבאתי כדי לקרוא בשקט של הספרייה (זה שיש לך דירה לבד זה לא אומר שאפשר להתרכז שם. היתרון של הספריה הוא שאין שם מקרר). גם לא בסמינר. מזל שזה לא היה יום של שיעור שלי, כי ללמד בטוח לא יכולתי. כל הסמינר התכתבתי בקדחתנות עם ניצן – מה היה, מה אעשה, מה יהיה – זה נראה כל כך מבטיח, ועם זאת היו לי כבר אכזבות מכאלה שנראו כמו פוטנציאל למשהו מבטיח וברגע האחרון התברר שרק חיפשו "ידידוּת". או שסתם היו בקטע הלא נכון.

שתים עשרה בלובי. קצת מוזר, פעם ראשונה שיש לי רמזור-דייט. מרוב פרפרים בבטן בקושי הצלחתי להגיד: "שלום. אני שרון".

"נעים מאוד, גל".

ברגע זה ידעתי שזהו זה. גל ג'.

קנינו המבורגר ומיץ (תאנים סגולות על יוגורט – מומלץ!) בפורום התחתון ויצאנו לשבת על הדשא בחוץ. היה יום קריר, אז לא היו הרבה אנשים, אבל גם לא היה גשם, כך שיכולנו לשבת בלי לקום רטובים לגמרי. לי לא היו יותר שיעורים באותו יום, ובספרייה ממילא לא יכולתי להתרכז, ולגל היה שיעור בשתיים וחצי, אבל הזמן עבר כל כך מהר, שהפעם הראשונה שהסתכלנו בשעון הייתה בשלוש ורבע, שזה כבר לא נעים להיכנס לשיעור. פשוט דיברנו ודיברנו ודיברנו, ואחרי שווידאנו שאין אנשים אחרים על הדשא גם אכלנו קצת נזלת לקינוח. בהתחלה היה קצת מוזר, לאכול ככה בנוכחות גל, אבל מהר מאוד התרגלתי וזה היה טבעי, ועד סוף היום – על הספה אצלי מול "מבט" – כבר ידענו פחות או יותר הכל אחד על השני. לגל לא הפריע הפרש הגילים של שבע שנים לטובתי, אז למה שלי יפריע? זה גם לא כל כך הרבה. בין סבא וסבתא שלי היו חמש עשרה שנים, והיא הייתה הרבה יותר צעירה מגל כשהתחתנה.

המשך בשבוע הבא, אותו יום אותה שעה.