מאחורי הקלעים של הרומן ההיסטורי "המלכה"

לפתע חשבתי שאולי לא כולם יודעים שיש לי עכשיו קמפיין הדסטארט למימון הספר המרגש הבא – המלכה.

הוא מרגש אותי מכמה סיבות – קודם כול אני כבר שנה וחצי לומדת לכתוב סיפור. כלומר לנסח אני יודעת, וגם להעביר רעיון, וגם לתרגם. אבל לפתח דמויות ועלילה וזה? לא ניסיתי אפילו. עד שמעיין אשכולי (אשף כתיבה, אבי הביטוי "חוק הדתיים השלובים", מתסריטאי סרוגים, רחוב סומסום ועוד דברים מגניבים) הציע לי לכתוב איתו ביחד את הרומן ההיסטורי שלו, שעד מהרה (אחרי כשנה של כתיבה, האמת) הפך לטרילוגיה, שממש השבוע החלטנו שתתקרא "האפדאנה", על שם חצר המלך החיצונה. לכל אחד מהכרכים אנחנו קוראים על שם שתי הדמויות הראשיות – דמות יהודית ודמות של גוי – שעוברות טרנספורמציה בספר.

אלט-טאב: הנה משהו שלמדתי ממעיין. עלילה זה סבבה, אבל צריכה להיות גם טרנספורמציה. למשל בנסיכה הקסומה, מי עובר טרנספורמציה? ווסטלי עובר אותה מחוץ לעינינו ובתחילת הסיפור, אז זה לא הוא. הנסיכה נורית, בינינו, לא עוברת שום טרנספורמציה. ווסטלי וויל סייב מי זה לא נחשב טרנספורמציה. אז מי?
ניחשתם?
נכון! הילד! פרד סאוואג' בסיפור המסגרת.
לא יודעת עליכם, אבל לי זה היה אסימון מהמם.
שיפט-אלט-טאב (איזה סלנג עתיק יומין, אבל אני עדיין לא יודעת מה קיצורי המקש של מעברי לשוניות. יוצא לי לפעמים בטעות ואני לא מצליחה לשחזר).

אז הנה סרטון הקמפיין שלנו. אנחנו מאוד אוהבים אותו:

תהליך העבודה שונה מאשר עבודה על ספר עיון שכותבים לבד, קודם כול מכיוון שאנחנו כותבים ביחד, אז גם הקצב אטי יותר כי לא כותבים באמצע הלילה או כשמתפנה זמן, אלא בוקר שלם פעם-פעמיים בשבוע בקביעה מראש בזמן שהילדים במסגרות. לפעמים גם שיחות טלפון בזמן שאני בנסיעות מפה לשם משם לפה (פוגע מאוד בהתקדמותי בהאזנה לפודקסטים!)

למדתי ממעיין המון על תהליך הכתיבה, אתם תוכלו לשמוע את זה בפרק של איראניום מועשר שעולה מחר בערב, ואת ההתחלה של פרק א' תוכלו לשמוע בפרק שיעלה מחרתיים באיראן בקטן (הקישורים ייערכו אחרי שיעלו הפרקים). וכך גיליתם, אם עדיין לא ידעתם, שיש לי שני פודקסטים…

ואם אתם בענייני פודקסטים, אז מעיין ואני היינו האורחים בפרק הראשון של ההסכת החדש קול אשחר החופשית של גל אמיר! ויש גם ראיון קצר ומופרע עם מעיין עם הופעת אורח שלי,

אלט-טאב: פודקסט, פודקאסט, או הֶסְכֵּת בעברית, למי שלא יודע, הוא מעין תוכנית רדיו אונליינית. מרגע שעולה פרק הוא זמין להאזנה בכל זמן ובכל מקום, דרך הדפדפן או דרך אפליקציית פודקסטים. שיפט-אלט-טאב.

אז הנה עוד ספוילר, שנותן הצצה גם לאחת מטכניקות הכתיבה שלי ושל מעיין, וגם לתהליך העבודה שלי ושל יובל קפלן על ספרים בהוצאת זרש: אנחנו משתילים בדיחות כדי להצחיק אחד את השני, ומקווים שנזכור למחוק/לערוך את כולן לפני שהספר יוצא לאור.

אז הספוילר הבא, מתוך פרק 7 "המשתה". זו גרסה לפני עריכה ראשונה (ומן הסתם לפני קריאת בטא). עם המון ניסוחים לא אפויים ובדיחות פנימיות שלא יישארו בספר המוגמר, כי זה לא סוג ההומור של הספר:

שנת שלוש למלך אחשוורוש, חודש אדר (מרץ 483).

"הדסה… הדסה… קומי"

הלחישות של חוורנה לא העירו את הדסה והיה עליו לטלטל אותה קלות. היא התעוררה בבהלה.

"מה קרה?! איפה אבא? איפה מרדוכא?!"

"כולם בסדר. אל תדאגי. הם היו צריכים למהר למחנה להכין את החיילים למקרה שיהיו מהומות. אביך שלח אותי לפה להודיע לאמך שהוא לא חוזר ושלא תצאו מהבית בימים הקרובים".

"אמרת לה?"

"כן, אבל רציתי גם לומר לך שלום. אף אחד לא יודע מה יקרה מחר."

חוורנה הבין את מקומו בלבה של הדסה. לבה היה נתון למרדוכא, ובחוורנה ראתה חבר ואח. אמנם יותר מאשר משרת, אולם פחות ממה שהיה רוצה. במהלך החודשים האחרונים בילו יחד בשושן בכל זמן פנוי. הוא עדיין קיווה בסתר לבו שהיא תחייך אליו את החיוך ששמרה למרדוכא, אבל במצב העניינים הנוכחי, הסתפק בכל שביב תשומת לב שיכול היה לקבל ממנה.

"מה יקרה מחר? מה קרה הלילה? מה קרה אחרי שאמא ואני הלכנו?"

"המלך גירש את המלכה".

"מהההההההההההההההההההההההההההההההה???????????????????????????????"

הדסה התיישבה במיטתה, עירנית לגמרי.

"את אמה-סטרי? ה-והישתי? הטובה מכולן?"

חוורנה הנהן בלא מילים.

"נווווווווווווווווווו, פרטים פרטים!" דחקה בו הדסה וניערה אותו בסקרנות מהולה בכעס מעושה.

"אחרי שהלכתן ממשתה המלך, התחילו להגיע כל מיני נשים בתלבושות מוזרות."

"כן כן, הפילגשים והמחוללות. הן באות כטוב לבם של הגברים ביין, כשהנשים המהוגנות הולכות לחדרים."

"הן באמת לא היו מהוגנות! בקושי לבושות, וחלק מהן גם נתנו לכל אחד לגעת בהן. היית צריכה לראות איך מרדוכא שלח ידיו כמו אחרון הפרסים!"

משהו במבטה של הדסה נרתע, אך היא מיד התעשתה: "אבא שלי ומרדוכא אוכלים שם כמעט כל יום כי הם משריו ועבדיו של המלך. גם הפילגשים והמחוללות מגיעות כל יום. אני ואתה ואמא באנו כי היה משתה מיוחד לכל העם הנמצאים בשושן. אתה יכול בבקשה להגיע לסיפור עצמו?"

חוורנה שמח לראות את השינויים במבטה, והחליט להמשיך לסובב את הסכין:

"נכון, זה לא מיוחד שמרדוכא מתנהג כמו הפרסים. כמו שהוא שותה מיין המלך ומתגאל בפת-בג המלך."

"בגלל זה המלך גירש את המלכה? מה הקשר?" הדסה התחילה לאבד סבלנות. היא גלגלה עיניים בייאוש, ואז נאנחה ונעצה אותן בחוורנה בציפייה.

"פתאום שמענו רחשים מהאזור שקרוב לפרגוד המלך וגל של התלחשויות לא ברורות. אנשים התחילו לקום מהכריות ולהתקרב לפרגודים. מרדוכא וחלק מהמפקדים האחרים מיד שלחו אותנו – את הנערים – לרוץ ולברר מה קרה. נדחפנו בין המתגודדים וניסינו לשמוע מה אומרים. אחד החברים שלי שמע ראשון שמישהו אמר שהמלך גירש את המלכה."

הדסה פערה עיניה: "לא יכול להיות!"

"זה בדיוק מה שאני חשבתי! נדחפתי עוד יותר קדימה כדי לשמוע את המבוגרים המתלחשים ולהטות אוזן למה שקורה בשולחנות הקרובים לפרגוד. אנשים באמת אמרו שהמלך גירש את אמה-סטרי!"

"למה שהמלך ירצה לגרש את הטובה ביותר?!"

"הם דיברו על כך שהוא גם השפיל את השרים שלו, ובעיקר את הותאנה אבי אמה-סטרי. כולם אמרו שהוא בטח לא יעבור על כך בשתיקה".

"ברגע שהבנתי שזה נכון, חזרתי מהר לספר לאדוני, לאביך. הוא ומרדוכא הסתכלו אחד על השני, ומיד קמו בלי לדבר בכלל, והתחילו לרוץ מהר. הם הלכו ישירות למחנה, ושלחו אותי לומר לכן להסתגר בבית ולהתכונן, עלולות להיות מהומות."

הדסה קפצה מיצועה, חולפת על פניו של חוורנה המופתע, ורצה מהר לחדר הישיבה, שם כבר ישבה אמה, לבנה כסיד.

"אמא, אבל המלך יכול לעשות מה שהוא רוצה, למה אבא אומר שיכולות להיות מהומות?"

"אני מקווה שאת צודקת," חיבקה אותה טליה בחזקה, "אבל חיל המשמר של המלך צריך להיות מוכן לכל תרחיש."

"גם אני אשמח להבין מה התרחיש שחוששים ממנו," אמר חוורנה, שעמד עתה בפתח חדר הישיבה.

"המלכה אמה-סטרי, הטובה ביותר, היא בתו של השר הותאנה, אחד משבעת אצילי פרס ומדי," הסבירה טליה. "הסכם כרות בין בית המלוכה לבין בתי האצילים שעזרו לדאריוהוש הגדול, אביו של המלך חשיארשא, לשבת על כס המלכות. לפי ההסכם הזה המלכה הראשית חייבת לבוא מאחד משבעת בתי האצולה. הותאנה הוא לא רק אחד האצילים. הוא זה שבזכותו ובזכות בתו הגדולה פאידימה קרה הכול, והוא ויתר מראש על המלוכה. היה זה אך טבעי שחשיארשא בן דאריוהוש יישא לאשה את בתו הצעירה של הותאנה. לגרש אותה בעת הזאת זה מעשה שלא ייעשה. אנחנו לא יודעים מה בדיוק קרה מאחורי הפרגוד, איך השרים בכלל אפשרו לדבר כזה לקרות."

"אז אבא מפחד שעכשיו השרים ינסו למרוד? בגלל זה הוא הלך לחיילים שלו?"

"בדיוק."

חוורנה היטיב את חרבו על ירכו. "עליי לחזור אל אדוני. שמורנה על עצמכן ואל תצאו עד שנגיע עם חדשות מרגיעות."

החרב לא עזבה את ירכו של חוורנה בימים הבאים – ידו האחת עושה במלאכה ואחת מחזקת בנשק. כך גם הנערים האחרים: איש חרבו אסורה על מתניו ועושים במלאכתם – מבשלים, מנקים, ומבצעים שליחויות ברחבי העיר. וכך גם החיילים ומפקדיהם: ביום הם שומרים על הסדר בעיר ומפגינים נוכחות, וגם בלילה אין הם פושטים בגדיהם, אוכלים וישנים כשחרבם על ירכם, מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, איש ונערו.

 

והעיר שושן נבוכה, והעיר שושן רוחשת. ובכל הבתים בחדרי חדרים, ובמחנות הצבא סביב מפות האוכל, ולמרגלות מדרגות הארמון המובילות אל שער המלך, ובסמטאות השוק ובקרב הכובסות על שפת נהר ההו-אספה – רוחשות התלחשויות ותוססות כבשר על מחבת לוהטת: מה קרה שם במשתה?

אביחיל פקד על חוורנה להאזין ולצותת ולנסות לשמוע כל רמיזה על התקוממות ממשמשת. אך אוזניו הכרויות של חוורנה שומעות רק את חרושת השמועות וההשערות: "המלך דרש מהמלכה להופיע בעירום בפני השרים", "אלה הרהורי לבך, ידידי, או של חלק אחר בגופך! המלך לעולם לא ייתן פקודה שתשפיל אותו עצמו"; "אומרים שזה היועץ החדש, שאמר לו לגרש את והישתי. ווהו מנה. הוא אפילו אינו פרסי!" "זה מה שרוצים שנחשוב. המלך היה צריך להעמיד את רואי פניו במקומם לפני צאתו ליוון, הם התערבו יותר מדיי בענייני הממלכה. אולי הוא אפילו ביקש מווהו-מנה לתת לו את העצה הזו בדיוק!" "אינך מבין דבר! המלך מכבד את הבטחות אביו. זוהי נקמה במלכה עצמה! בשל קנאתה נאלץ המלך להרוג את אחיו מאב אחד ומאם אחת"; "המלך רוצה מלכה צעירה יותר, הוא חומד את ארטוונטי אשת בנו דאריוהוש". "אבל הוא לא חייב להפוך אותה למלכה כדי להכניסה למיטתו, כפי שכולם יודעים."

אך על התקוממות לא שמע חוורנה דבר.

אחת התשורות בקמפיין היא גישה לכל הטיוטות שלנו (אנחנו שומרים טיוטות משלבים שונים) אחרי שהספר כבר על המדפים, אם אהבתם את כל השטויות שאנחנו מכניסים באמצע 🙂

ויש גם תשורות נוספות, כולל הרצאות שלי במחיר של בעלת הבית השתגעה (ספרו לוועדת התרבות ביישוב שלכם ולמנהלת הרווחה שלכם!), והרצאות מרתקות של מעיין על מיתולוגיה יהודית, וגם כמה מכירות פומביות שנפרסם במהלך השבוע (מיתון אמצע קמפיין, חייבים ליצור קצת עניין) עם פריטי אספנות של מעיין לגיקים מביני עניין, ויצירות זכוכית שלי.

המכירה הפומבית על הקערות נמצאת כאן

רוצים לקרוא עוד? יש ספר שלם מהטוב הזה! רוצים לשמוע עוד? הזמינו אותנו להרצאה דרך הקמפיין! מוזמנים להצטרף אלינו לדרך, ולהביא גם חברים! המלכה – רומן היסטורי. מתפרסם בזכותך.