סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009.
תוספת מאוחרת: הסדרה יצאה לאור כספר באוגוסט 2011: הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית.
ההרצאה על מגילת אסתר הייתה הרצאת הדגל — וההרצאה היחידה שלי — במשך מספר שנים. מאז התפתחתי. היום מגילת אסתר היא ההרצאה לפורים, ומההקדמה שלה התפתחו בעצם כל ההרצאות האחרות שלי.
תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות. שושן הבירה היא מקום אמיתי.
בתיאור המשתה נאמר ש"השתייה כדת – אין אונס". המילה דת היא מילה פרסית עתיקה שמשמעותה "חוק", ועוד נדון בה בהמשך. הביטוי "השתייה כדת" מעיד על כך שהשתייה הייתה החוק. וידוע על כך שהיו גביעים ענקיים – וכשאני אומרת ענקיים אני מתכוונת לגודל של דלי בינוני – והחוק היה שחייבים לסיים את כל היין.
את הביטוי "אין אונס" אפשר לפרש בשתי דרכים שונות. ברובד הקדום של העברית, משמעות המילה אונס היא עושק, גזל. ולכן "אין אונס" משמעותה "אין מונע". השתייה היא החוק ולא מונעים מאף אחד את קיום החוק הזה. אפשרות שנייה היא במשמעות של היום – שנכנסה לשימוש בימי בית שני – להכריח. ואכן ידוע שאמנם השתייה הייתה החוק, אבל באחרויותו של המלך היה להימנע מאכיפת החוק – כלומר לא לאנוס אנשים לשתות – אם הדבר עלול להזיק להם.
במשתה אחשורוש באים לידי ביטוי מנהגי חצר נוספים: הישיבה בשורות לפי הייררכיה: למגדול ועד קטן: החשובים ביותר יושבים ראשונים: הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת—לְפָנָיו. fratama בפרסית עתיקה הוא "הראשון ביותר", ואלה הם שרי המלך הפרתמים. לפי פרק ה', שבו המן מבקש מאחשורוש שאיש משרי המלך הפרתמים יוביל את "האיש אשר המלך חפץ ביקרו" – אפשר להבין שהמן היה פרתם (דרך אגב, בשום מקום לא מסופר שהמן התכוון שמרדכי יוביל אותו). fratama הפך לפַּרְתָּם מכיוון שבעברית קלסית לא תיתכן פ' רפה בראש מילה, וגם לא צרור עיצורים בראש מילה. לכן ה-פ' דגושה, והוסיפו לה תנועה (הניקוד נוסף למקרא הרבה אחרי כתיבתו).
דבר נוסף שאפשר לגלות מקריאה מדוקדקת במגילה הוא שלא כל אחד היה יכול לראות את פני המלך. כאשר המלך חפץ להביא את ושתי לפני השרים, הוא קורא לשבעת הסריסים "המשרתים את פני המלך אחשורוש", וכאשר המלך קורא לשבעת השרים כדי להיוועץ מה לעשות במלכה הסוררת, הם מתוארים כ"שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי, רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה, בַּמַּלְכוּת".
המלך אמנם הזמין מקורבים מדרגות שונות – או בלשון המגילה – לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו: חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת—לְפָנָיו + לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן – אבל רוב האנשים האלה לא יכלו לראות את פני המלך. אילו כל אחד היה יכול לראות את פני המלך, היו עלולים להתנקש בחייו. המלך שאף להימנע מכך – אי אפשר להאשים אותו – ולכן אמנם הזמין את כל העם, אך בזמן שכולם חגגו, נהג לשבת מאחורי פרגוד ולהסתודד עם הקרובים לו.
הקרובים היו השרים היועצים, או המשרתים. משרתי המלך הקרובים נקראים במילה האכדית סריס. נהוג לחשוב שהמילה סריס באה מהפועל לסרס, אך בעצם הדבר הפוך. בעולם העתיק ידוע גם על סריסים שהיו אבות לילדים.
המילה האכדית היא שָּ-רֵישִ. הפירוש המילולי הוא "אצל הראש" (אכדית היא שפה שמית. המילה ריש מקבילה ל-ראש העברי). המשרת אשר אצל הראש הוא המשרת הקרוב ביותר. ולפעמים, בעיקר אם המשרת הוא אצל הראש של המלכה – כדאי לערוך מספר שינויים מבניים בגופו, כדי שיהיה אפשר לסמוך עליו יותר.
הסירוס, אם כן, הוא מנגזרות התפקיד. הפועל נגזר משם העצם "סריס". דבר דומה קרה במילה היוונית eune-oxo, שעברה לאנגלית כ-eunuch. משמעות הצירוף היווני היא "שומר המיטה".
לקריאת מגילת אסתר – היה או לא היה? חלק 4.
רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני משתאות). העבירו לחברים שיש להם חוג בית עם תקציב נאה, שיזמינו הרצאה לפורים.
לפוסט הזה יש 12 תגובות
אילו לא נכתבה סדרת הפוסטים אלא בשביל הפירוש על סריס – דייני. (פורים, פסח, מה זה משנה.)
סריס משמעותו הפשוטה אכן מהפועל סרוס, הדבר מוכרע הן מדברי ישעיהו
(4) ספר ישעיה פרק נו
לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי:
(ה) וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנות.
והן מדברי הרודוטוס המספר על נערים שבויים שסורסו והובאו לפרס.
וחבל על הפלפול הלשוני שלך.
למרדכי,
לא הבנתי את תגובתך המכריעה:
האם מהופעת המלה "סריס" בתנ"ך אתה מסיק שאי אפשר לה להתגלגל מאכדית? האם מההקשר בפסוקים אתה מסיק שהסריסים הם בהכרח חשוכי בנים, ומכאן מקשר לשרש?
שתי הטענות אינן ברורות לי. למה התכונת?
ודרך אגב – אחלה מאמר!
לד"ר תמר,
"ש-ריש", ללא ספק אטימולוגיה עממית (פרסית) נחמדה.
אבל גם לפרעה היה סריס (פוטיפר) ואני לא חושב שהוא או קרוביו פרסים.
סריס אינו אלא שרית (שר, שרת, משרת – בוריאציות שונות של השרש)
לפי ההיגיון סריס הוא אכן מי שסרסו אותו.
את מי מינו לשומר הנשים והפילגשים אם לא סריסים? כך המלך לא היה צריך לדאוג שהוא יתעסק עם נשותיו…
התגובה שלי לעיל.
כתבתי שסריס מתאים לתפקיד שומר הנשים והפילגשים. כך המלך פטור מדאגה להן…
שוש, בדרך כלל הסירוס היה מנגזרות התפקיד. לא לקחו אנשים קטומים ושיבצו אותם לתפקיד, אלא מינו אנשים שלמים לתפקיד ואז התאימו.
לפי מיטב ידיעותי ומיטב הבנתי כפרסי מולד ויליד פרס כל מה שאת מעבירה על האיראנים והפרסים הם אור ופרח את עושה ממש שימוש ציני בידע דל ועל מנת לקבל תהודה ופרסום בלבד.את גורמת לי לעגמת נפש ודכדוך בלשון המעטה על החומר שאת מסתמכת עליו [ובעיקר על הדוקטורט שאינני יודע על סמך מה קיבלת] ושאת מתיימרת להיות מומחית לנושא.בקיצור אין לך מושג וחצי מושג על העם התרבות והעדה הפרסית.ואני לא יודע מי הוא המוסד חסר האחריות שנתן את התואר לנושא האיראנים והפרסים.
אני מניחה שאתה מגיב לטור בוואינט על כך שהפרסים אינם קמצנים.
רוב הטור בוואינט התייחס – וזה כתוב שם במפורש מספר פעמים – לדת איראן הקדומה, הדת הזורואסטרית, ולא ליהודי איראן או לאיראנים בני זמננו.
באשר למתכוני "חבלים" – יש לכל העדות, גם בזה יכולתי לעשות דוקטורט, ואני זוכרת שנורא התלהבתי כשגיליתי שבמטבח הפרסי יש גם מתכונים לפירות בוסר. זה בעיניי חלק מהיעילות והניצול המיטבי של המשאבים. בשום אופן לא מעיד על קמצנות.
אני מצרה על הבנת הנקרא הלקויה שלך. ייתכן שהטור היה ברמה גבוהה מדיי למדיום.
למוסד חסר האחריות שנתן לי דוקטורט (על פרסית יהודית קדומה) קוראים האוניברסיטה העברית בירושלים.
ו-"אור ופרח" זה מעולה!
אני אשתמש בזה.
פינגבק: מגילת אסתר – היה או לא היה? (2) « עברית וחיות אחרות
מגוחך ה"פרסי" שלנו. אז מה אם אתה מפרס? האם כל יהודי מישראל יודע על תרבות כנען הקדומה? מה קשור?