סדרת פוסטים מעובדת מתוך ההרצאה על מגילת אסתר והאימפריה האח'מנית, מהסדרה על תרבות איראן הקדומה שנתתי באוניברסיטה המשודרת בסמסטר אביב 2009. "מגילת אסתר – היה או לא היה?" היא ההרצאה שהתחלתי איתה את הקריירה, ובמשך מספר שנים ההרצאה היחידה שלי. עכשיו מגילת אסתר היא ההרצאה לפורים, ומההקדמה אליה נולדו כל ההרצאות האחרות, הבלשניות והאיראניסטיות, לימות השנה.
תוספת מאוחרת: הסדרה יצאה לאור כספר באוגוסט 2011: הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית.
תקציר הפרקים הקודמים: אחשורוש ממגילת אסתר מזוהה עם המלך האח'מני חְשַיָרְשַ הראשון. כמו כולם, גם הוא אהב להילחם ולשתות.
שושן הבירה היא מקום אמיתי.
משתה אחשורוש משקף באופן מהימן ביותר את הווי החצר האח'מנית, וסריס לא חייב להיות מסורס.
זה בסדר שאחשורוש מקבל החלטות בשיכרות, וזה גם בסדר שהוא לא יודע קרוא וכתוב.
מחבר המגילה חושב בפרסית עתיקה
הפוסט הקודם הסתיים בגילוי הסנסציוני שהמן נקרא בשמו של האל האיראני ווהו-מנה, "המחשבה הטובה". יש חוקרים הרואים במגילת אסתר מעין "גיור" של מלחמות האלים, כאשר האלים הבבליים אשתר ומרדוך מנצחים את ווהו-מנה, או את האל העילמי הֻמבן.
במספר מקומות קראתי שהמלחמה היא נגד האלים העילמיים הומבן ו-מַשְתִי, שהגיעה לעברית כ-ושתי. חילופי ו' ו-מ' הם נפוצים וסדירים וידועים וזה בסדר גמור. יצאתי, אם כן, לחפש מיהם אותם אלים. את הומבן מצאתי בקלות, ואילו את משתי מצאתי רק במאמרים על מגילת אסתר. התחקות אחר מקורה של משתי הביא אותי למאמר מתחילת המאה ה-20 שבו מציע החוקר את התיאוריה שאלה האלים הומבן ומשתי, ואומר שאמנם אין תיעוד לאלה כזאת, אבל אפשר לשחזר את שמה מ-ושתי.
שוין.
ווהו-מנה. הוא משלנו, וגם לפי משחקי המילים על שמו מדובר באל האיראני.
אשתר היא אלת האהבה והפריון הבבלית, וכמו אסתר המקראית גם היא שולטת בגברים שמסביבה ביד רמה. ניתן לקרוא מקצת מעלילותיה בספרה של ש.שפרה המילים ככישוף והכישוף שבמילים בהוצאת האוניברסיטה המשודרת. שמה של אשתר הוא שם פרסי, ומשמעותו כוכב (בפרסית עתיקה stāra, כמו star באנגלית. ה-א' היא פרוסתטית, כמובן). האלה אשתר אכן מזוהה עם כוכב – כוכב נגה, שנקרא גם בלטינית על שם אלת הפריון והאהבה ונוס. בתרגום שני מקושר השם אסתר ישירות לכוכב: "נקרא שמה אסתר כשם כוכב נגה".
דבר נוסף המשותף לאלות פריון בעת העתיקה – כלומר בבבל, ביוון וברומא – הוא הקשר לצמח ההדס. באזורים מסוימים ביוון נקראה אלת האהבה והפריון אפרודיטה בשם Myrtilia או Myreta, על שם שיח ההדס, או בשמו המדעי – Myrtus. כזכור, שמה העברי של אסתר המלכה הוא הדסה, וכאן נסגר סופית המעגל שבו חוברת אסתר המלכה לאלות אהבה ופריון.
מרדוך הוא האל הראשי בתקופה הבבלית המאוחרת. בלילה הארוך ביותר בשנה, נחגג בפרס ובבבל חג בשם סקה, שבו חוגגים את נצחונו של מרדוך על החושך. חג זה הוא חג של נהפוך-הוא, שחלק ממנהגיו מזכירים מאוד את חג הפורים.
לקריאת מגילת אסתר – היה או לא היה? חלק 8.
רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בעניינים אלוהיים). צרו קשר כאן.
לפוסט הזה יש 15 תגובות
נו, אבל מה עם ויזתא?
סבלנות, מותק. גם בהרצאות זה הדבר האחרון (אם אתה ממש מסתקרן, אתה יכול לראות את ההרצאות בווידאו 🙂 )
אף פעם לא הבנתי את המחקרים שמנסים להפריך או לגלות את האמת מאחורי סיפורים כמו קריעת ים סוף, מגילת אסתר וכו'.
מסכימה שזה מעניין מאד, ואם עניין זו הסיבה, אז בכיף.
אבל אם יש איזה סדר יום אחר שמניע את הרצוון לחשוף את ה"אמת", אשמח לשמוע.
בעיניי זה מעניין וכיף.
ואני מקפידה מאוד שכל אחד ייצא מההרצאה שלי מחוזק בדעתו הראשונית.
אני נותנת טיעונים גם בעד וגם נגד, ומסרבת לנקוט עמדה רשמית בסוף.
אמת? מה זה אמת? לכל אחד האמת שלו וכולם צודקים.
פינגבק: מגילת אסתר – היה או לא היה? (6) « עברית וחיות אחרות
שלום תמר,
המאמרים מרתקים וקראתים בעונג.
שאלה – ראיתי בשעתו אזכור למכתב מהתקופה של כסרכסס המזכיר את הגזבר מרדוקה. איני מוצאת את המקור אך זוכרת שהיה מהרשת.
האם מוכר לך ואם כן, האפשר פרטים נוספים?
בברכה,
אפרת
לגבי החג "סקה", חג הלילה הארוך בשנה (שזה מן הסתם לא בחודש אדר).
אם אפשר לפרט מהם אותם מנהגים ש-"מזכירים מאוד את חג הפורים".
אצלנו המנהגים הם כנראה: מגילה, סעודה ומשתה, משלוח מנות ומתנות לאביונים
מנהגי נהפוך הוא, השתכרות, מצעדים ברחובות והתחפשויות (האחרונה כנראה לא השפיעה, כי למיטב ידיעתי ההתחפשות היא רק מהמאה ה-16 באיטליה)
שלום תמר,
הם את מכירה את המאמר "מגילת אסתרונומיה" של פרופ' מאיר דנינו (פרופ' לפיסיקה)?
http://www.lifshiz.macam.ac.il/tafrit/pirsumim/meir/sah/19.doc
המאמר (שאני ואחי ערכנו גרפית פעם) מציע שבמגילת אסתר משוקע סיפור הלמחמה בין שתי תפיסות אסטרונומיות: ההליוצנטרית לעומת הגיאוצנטרית.
וכן הרשי לי לברך אותך בחג פורים זה בהצלחה ובמאמרים מרתקים לרוב.
מרתק, תודה!
אני צריכה לראות איך אני משלבת את המידע החדש הזה בהרצאות שלי…
(זה שאסתר היא ונוס היא אישתר היא אלת האהבה והפריון והכוכב אישתירא – זה ידוע. כל השאר ובמיוחד הפרשנות – מחדש לי)
מה שלא הבנתי זה הפער בין הלילה הארוך ביותר בשנה (דצמבר), אז נחוג הסקה לדברייך, חג של נהפוך הוא, ובין פברואר-מרץ או אדר אז נחוג פורים במקביל לכל הקרנבלים בעולם.
החג נחגג במועד של חג האביב, אבל רציתי להראות שיש חג אחר שחוגג את נצחונו של האל מרדוך, ויש לו מנהגי נהפוך-הוא. לא קשור מבחינת זמן בשנה.
גם החג שמנציח טבח על רקע אתני/דתי הוא בכלל בתשרי, אבל העובדה המעניינת היא עצם זה שיש חג איראני שמנציח טבח עם.
תמר, עדיין לא ברור לי: כתבת שסקה נחוג בלילה הארוך ביותר בשנה, שזה בדצמבר ולא באביב..
ולגבי החג שמנציח טבח אתני – הלא זה מה שיש בסוף מגילת אסתר, שם יהודים טובחים בפרסים, לא?
תודה – שולי
"ולגבי החג שמנציח טבח אתני – הלא זה מה שיש בסוף מגילת אסתר, שם יהודים טובחים בפרסים, לא?"
לא בדיוק. קודם כל, המגילה מדברת על כך שהצו שניתן איפשר ליהודים להגן על עצמם מ"הצרים עליהם" (ח', י"א) שקיבלו את האישור מצו קודם של המלך, שלא ניתן לבטל.
דבר שני, החג לא מנציח את המוות, אלא את היום שאחריו, שבו "נחו היהודים מאויביהם" (ט', י"ז-כ"א).
http://www.mechon-mamre.org/i/t/t3309.htm
יאיר, הנח לאפולוגטיקה, היהודים אולי "נחו", אחרי שטבחו בפרסים, ללא צורך, בסבאבה. טבח זה לא בדיוק הגנה וזו גם לא סיבה לגאווה.
לגבי יום ההיפוך בדצמבר, כנראה שהנוצרים הרומאים המרו אותו לחג המולד מן הסטורנליה הפגנית שהיתה קשורה גם למיתרס אלהשמש הפרסי (או הפרתי) ובה התהפכו לשבעה ימים של הילולה תפקידי האדון והעבד.