מים מים בששון

השחיין האיראני מחמד עלירצ'אא'י (محمد علیرضائی mohammad Alirezā'i) שוב נסע עד סין ואז ויתר על ייצוג מדינתו בתחרויות בינלאומיות, ובלבד שלא ייכנס לבריכה עם שחיין ישראלי. כלומר גם הפעם הוא לא הרגיש טוב. היום זה היה גל נבו באליפות העולם בשנגחאי, בפעם הקודמת זה היה מיקי מלול ברומא, והפעם המפורסמת ביותר הייתה מול תום בארי באולימפיאדת בייג'ינג. ב-BBC בפרסית מצאתי שגם השחיין מחמד בידאריאן סירב להיכנס עם ישראלים לבריכה בקרואטיה, אבל במקור ישראלי היה כתוב שהוא שחה גם שחה.

בטמקא היה כתוב שבמשחה נגד תום בארי הוא הודה בסוף שזה לא באמת היה קלקול קיבה אלא "הזדהות עם מאבקו הצודק של העם הפלסטיני", אבל אולי התבלבלו שם עם הג'ודוקא קל המשקל ארש מיר-אסמאעילי שפרש ממוקדמות אתונה 2004  כדי לא ללכת מכות עם אודי וקס. אני חושבת שהוא דווקא היה צריך יותר להשתדל במכות ולהזדהות עם המאבק בזירה, אבל הוא לא שאל אותי.
על כל פנים, ההבדל העיקרי בין ג'ודו לבין שחייה היא שבג'ודו התחרות היא פנים אל פנים ויש מגע ממש בין המתאבקים, בעוד שבשחייה (וגם בקליעה למטרה) הם ענפי ספורט שאינם "פנים אל פנים" ולכן המדיניות הרשמית של התאחדות הספורט של הרפובליקה האסלאמית היא לא למנוע מספורטאיה להתחרות מול ישראלים בענפים אלה.

ולמה זה רלוונטי לבלוג שלי?

שאלה מצוינת.

בגלל המים.

יהודי איראן סבלו מגזירות גם בתקופות שהייתה הפרדה בין דת ומדינה. במאות ה-19 וה-20 אפילו קראו לזה "חוקי נַגֶ'ס", כלומר חוקי הטמא. היהודים נחשבו טמאים, ואחת הגזירות הייתה שאסור ליהודים ללכת בחוץ בגשם. כי אם טיפת גשם שנגעה ביהודי תיקווה אחר כך בשלולית ומוסלמי ידרוך באותה שלולית – הוא ייטמא, וחבל.

בדת הזורואסטרית, הדת ששלטה באיראן לפני האסלאם, היה חוק דומה (לא קראו לזה גזירה, קראו לזה הלכה) לגבי נידה: אישה בנידתה שהולכת בגשם צוברת חמישה עשר חטאים מסוג תנאפוהל על כל טיפת גשם שנוגעת בה. חטא תנאפוהל הוא החטא הכבד ביותר לפני בן-מוות, ומי שרוצה לדעת יותר על סוגי חטאים, חומרתם, שוויים הכספי ודוגמאות לחטאים מכל סוג, ייאלץ לקרוא את ספרי המצוין "הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית" שיראה אור בתחילת אוגוסט אי"ה. המים, בדת איראן הקדומה, תופסים טומאה בקלות וגם מעבירים טומאה ולכן חשוב מאוד גם להוציא גופות וחלקיהן מהמים, אלא אם כן יורד גשם.

ביהדות המים הם "מכשירי טומאה", כלומר דברים שאינם יכולים להיטמא כשהם יבשים, יכולים להיטמא כשהם נרטבים בשבעה נוזלים, שאחד מהם הוא מים (ותודה לאבי גולד על פריט המידע הזה). וגם לכך יש מקבילה זורואסטרית – בחוקי הטומאה מקפידים מאוד לציין שבדרך לחדר הנידות יש לפזר חול יבש, והנידה, כדי להיות מספיק טהורה כדי להיטהר בשתן פרים, צריכה להיטהר קודם כול בחול יבש. וחשוב שהחול יהיה יבש, אחרת היא מטמאת גם אותו וחבל.

הדת הזורואסטרית השפיעה על האסלאם גם דרך היהדות, אבל הדתות נתקלו שוב ישירות באיראן במאות ה-7-12, כאשר האיראנים, זורואסטרים ברובם, קיבלו עליהם את דת האסלאם ומאוחר יותר את האמונה השיעית. בהשקה שתהיה באוניברסיטת ת"א בנובמבר (פרטים כשיהיה תאריך), הדגש יהיה על איך שההיסטוריה והתרבות הקדומה מסבירות גם הלכי רוח ותהליכים שקורים היום. בירושלים נדבר יותר על השפעות על היהדות. יהיה שווה.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני שווה). העבירו לרכזי תרבות, למנהלי רווחה ולחברים בחוגי בית, וצרו קשר להזמנת הרצאה.