מין חסר משמעות

ככה זה ישראלים, לא משנה על מה השיחה, בסוף תמיד מגיעים למין.

שואל גרי רשף: לנו ברור שמדרכה היא נקבה וכביש הוא זכר (למרות שאין להם איברי מין). זה תמיד ככה? הרי זה חסר הגיון!
ועפרי שאל: למה צ'אט זה זכר? מה הקטע עם מין של דברים דוממים?
לזאת אוסיף שכשהקלטתי את הסיפור על התחרות בין השמש לבין רוח הצפון, במקור באנגלית קראו להם he. בתרגום של מרים שלזינגר, שנעשה תוך כדי קריאה, היא מתחילה בזכר, ובסוף עוברת לנקבה. גם אני התלבטתי אם להשתמש בלשון זכר או בלשון נקבה. כי המילים האלה הן זו"נ, ובסיפורים רבים רוח הצפון הוא זכר (וגם בשיר "זה הרו-הו-או-הו-אח, זה הרוח השובב, זה הרו-הו-או-הו-אח שהביא עמו הסתיו).

בסוף החלטתי להשתמש בנקבה, כי הסיפור שלי היה בעברית מדוברת, ובדיבור אנחנו משתמשים בנקבה לרוח ולשמש.

מין דקדוקי הוא גם אחת הדרכים שבה האדם מקטלג את העולם. ברוב השפות העתיקות שאני מכירה ובחלק גדול מהשפות החדשות יש שלושה מינים דקדוקיים: זכר, נקבה וסתמי. בפולנית יש ארבעה מינים, כי זכר יכול להיות אנושי ולא אנושי — כולל ירח, księżyc, שבעברית גם יכול להיות לבנה. בפרסית עתיקה היו שלושה מינים, בפרסית אמצעית לא נשאר אף אחד (כולל "הוא" ו"היא" שזאת אותה מילה), ובפרסית חדשה יש מין אנושי ולא אנושי, אבל ההבחנה כיום היא לא 100%. האמת – זה ראוי לפוסט נפרד, נבואי.
בגרמנית, וגם באנגלית בריטית, מינם של תינוקות וילדים (child) הוא סתמי. באנגלית זה מתבטא רק בכינויי הגוף – לא אשכח איך הזדעדעתי כשהסבתא של הילדים שלי, שהאנגלית שלה בריטית למהדרין, קראה לעומר it – ובגרמנית גם בשמות תואר, ובכינויים אחרים – זה, ה-, אחד (=אנגלית a), כלשהו, איזה, ועוד.
לדוגמה:
סלק (נקבה) – Rübe
הסלק – die Rübe
סלק אחד (a סלק) eine Rübe
סלק קטן eine) kleine Rübe)

לעומת ילד – Kind, שהוא סתמי: das Kind, ein kleines Kind
ועצה, שהיא (הוא?) כמובן זכר: der Rat
אלט-טאב: בגרמנית שמות עצם מתחילים באות גדולה, כמו שמות פרטיים באנגלית. זה מקל מאוד על הקריאה. צריך לאמץ את זה בכל השפות. שיפט-אלט-טאב.

יכולתי להביא עוד מיליון דוגמאות למילים שהמין הדקדוקי שלהם בשפות אחרות הוא שונה מאשר בעברית, וכמו שראיתם – לא רק דוממים.

בעת כתיבת שורות אלה, באה אליי ענתי ושאלה משהו על המקלות הקוליות והמגניבות שיכולות להיות מעולות ליצירה. כמובן שכאם טַהֲרנית שאלתי אותה מייד מהו מינו של מקל והיא תיקנה את עצמה שמקלות הם קוליים ומגניבים ויכולים להיות מעולים ליצירה.

אבל האם זה בעצם משנה? אני הרי הבנתי מה היא רצתה לומר. ולמה מקל הוא בכלל זכר? בגלל הצורה שלו? אם כן- למה אַלָּה היא נקבה? ולמה כדור הוא זכר?

המין בעברית חדשה נקבע בדרך כלל לפי סיומת המילה: מילים שמסתיימות ב-ָה או ב-ֶת יהיו נקביות, ומילים המסתיימות בכל עיצור אחר [כולל ט', ע"ע אינטרנט, ראו מאמרי המצוין  מין באינטרנט (נכון להיום מקום שני בגוגל בחיפוש "מין באינטרנט")]. מילים המסתיימות בעיצר והיו נקביות בעברית מקראית, נשארו כך בד"כ גם בעברית חדשה: אבן, פעם, דרך, שן, עין, יד וכו'. צורת הרבים היא בד"כ -ות לנקבה ו-ים לזכר, אבל לא תמיד. אבנים, דרכים ופעמים מקבלות גם ריבוי זכרי, ואילו לילה מקבל ריבוי נקבי – לילות. אבל לא רק לילה: גם מקל, שולחן, עוון ועוד.

עולים חדשים מתבלבלים הרבה פעמים בשמות עצם המסתיימים ב-a שאינו -ה. אילו היה לי שקל על כך פעם ששמעתי "צבא קטנה", "קֶטוֹת קצרות" (קטעים קצרים) ו"צבע יפָה". ענתי מוכיחה שגם ילדים ישראלים מתבלבלים במין כאשר הסיומת היא הסיומת של המין השני (אבנים קטנים, מקלות מגניבות).

אז סיכמנו שהמין הדקדוקי של חפצים דוממים קשור רק להגייה, אבל גם זה לא 100%. סיכמנו גם שבשפות שונות יכול להיות לאותו חפץ דומם (ולעיתים גם לאותו אדם!) מין שונה, ושהרבה מתבלבלים. האמת, וחוץ מ-קֶטות ו-פֶּצות, ששמעתי מתלמידי האולפן שלי, לא הייתי צריכה לחשוב כדי להבין למה הם מתכוונים – מה שאומר שגם אם מתבלבלים, אפשר עדיין להבין. אז בשביל מה זה באמת טוב?

שאלה מצוינת. על כך בפוסט של מחר.

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת  הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני שאלות מצוינות). צרו קשר דרך כאן.