לפני שישה ימים שאלתי לתומי האם חיטה-חיטים ותאנה-תאנים זה אותו דבר.
לפי מבול התשובות שקיבלתי, כנראה שאני כותבת לעצמי.
אבל אני גם אוהבת לקרוא דברים של אנשים חכמים וגם לכתוב לאנשים חכמים, ובעיניי זה ממש מעניין — אז אשיב לעצמי. זה גם תרפויטי.
חיטה היא לא באמת צורת היחיד של חיטים. לחיטים אין צורת יחיד. כדי לבטא את היחיד אמנם משתמשים במילה חיטה, אבל צריך להוסיף מידה: גרגר חיטה, גבעול חיטה, שדה חיטה. אין דבר כזה חיטה אחת. כנ"ל שעורה – גרגר שעורה, גבעול שעורה, שדה שעורה. שעורה אחת זה רק בעין (לפי מבחן גוגל, הרבים במקרה זה הוא שעורות, אבל אין הרבה תוצאות בכל מקרה. כמו חמות וחורבן, זה דבר שאנחנו רוצים להימנע מהריבוי שלו).
וצורת היחיד של אפונים היא בכלל אפון, שֶׁיַּחזור גם בפוסט עתידי על גזירה לאחור. וגם אפשר לומר גרגר אפונה, פול אפונה, שקית אפונה (כך זה בא בטבע, לא?).
המילים שעורה, חיטה, אפונה משמשות גם במקומות שהיינו משתמשים בצורת הרבים עדשים, תאנים: קמח חיטה, קמח שעורה, קמח עדשים. ממרח אפונה, ריבת תאנים.
למילים כמו חיטה, שעורה ואפונה קוראים שם קיבוצי, או שם המין (בפרסית اسم ِ جنس). ב"מין באינטרנט" דיברתי על מין דקדוקי, וכאן הכוונה למין במובן סוג (מיני דגן, מיני יונקים, מיני מזונות). חיטה, אפונה ושעורה — כמו מים, קמח, סוכר, שיער, כרוב , נענע ובמבה — הם שמות בלתי ספירים. צריך מידה כדי למדוד אותם ואין להם "אחד" ("אחד סוכר" זה קיצור של כפית אחת, היחיד בַּמְבּוּם זה מה שבלשנים — כולל אמתכם — אומרים כדי להצחיק את עצמם, ואם רוצים לספור כרוב צריך לומר שני ראשי כרוב, כי שני כרובים זה משהו אחר לגמרי).
אבל גם שמות ספירים יכולים להופיע כשם המין. לרוב משתמשים בצורת הרבים הלא מיודעת (בקופסה פצפונה של סלט חצילים אין חצילים ברבים. אפילו חציל אחד בד"כ אין שם. ולמען הסר ספק, חצילים טובים רק לדוגמאות דקדוקיות. זה לא אוכל). בניגוד ל-"אני מגדלת שני כלבים", "קראתי שלושה ספרים", במקרים כמו "אני אוהבת כלבים, אני אוהבת לקרוא ספרים" – הכוונה אינה למספר מסוים של כלבים או ספרים (מסוימים או כלשהם), אלא לכל היצורים מסוג כלב, לכל חומרי הקריאה מסוג ספר.
במקרים מסוימים משתמשים בצורת היחיד הבלתי מיודע: לכי לשוק ותקני לי גזר וסלק, כאשר גזר וסלק יכולים להיות גם שם המין וגם צורת היחיד.
באשר לתמונות מהפוסט הקודם, הבאתי דוגמה אחת של שם עצם בלתי ספיר (אלא אם אתם מקבלים את תיאוריית הבמבום של סטודנטים בקורס לטינית 101) ושתי דוגמאות לשימוש בצורת היחיד בתור שם המין במקום לא סטנדרטי: במקרה של שימי תבורי, אני מניחה ומקווה שהגב' טווילי הייתה קונה לכל ילד זוג נעליים לראש השנה. במקרה של מנטה, הם מציעים 200 גר' בוטן קלוי, למרות שחדי העין שביניכם יכולים להבחין שיש שם יותר מאחד, ושאפילו על האריזה כתוב בוטנים קלויים ברבים. הייתי אומרת שזה שימוש בעברית נמוכה, אלמלא סבתא שלי הבלשנית נ"י, שאמרה יום אחד לאחותי שיש לה רגל יפה.
שם המין הוא בעצם דרגת היידוע הנמוכה ביותר. בעברית קיימות רק שתי דרגות יידוע, אבל אצלנו בפרסית יש ארבע דרגות ליידוע.
שימו לב להבדלים:
אני אוהבת את הילדים – הילדים מיודעים. גם אני וגם אתם יודעים על מי מדובר.
יש לי שני ילדים – אלה ילדים מסוימים. אני יודעת בדיוק מי הם, אבל אתם לא.
אני רוצה לאמץ שני ילדים – אלה לא ילדים מסוימים, אלא ילדים כלשהם. אנחנו יודעים שהם שניים.
ילדים זה שמחה – הכוונה אינה למספר מסוים של ילדים, לילדים מסוימים או לילדים כלשהם, אלא לכל בני האדם ששייכים לסוג "ילדים".
לא ניכנס עכשיו להבדלים המורפולוגיים והתחביריים בין הצורות בפרסית, כי אני רוצה שתישארו איתי. אבל כשמלמדים פרסית אומרים בד"כ שאת שם המין מתרגמים כצורת רבים בלתי מיודע: ילדים, כלבים, חצילים.
האמנם תמיד?
ראינו כבר שלפעמים זה יחיד, ולא סתם נתנה תלמידה שלי באוניברסיטת ת"א את השם "גזר" לשם המין.
ומה עם משפטים כמו "האויב מאזין", "הגלולה שחררה את האישה", "מוצא אני את האישה מר ממוות" (זה לא אני, זה קהלת), "הטלוויזיה מקלקלת את הנוער" וגם "הדוד ובעלו גילו את הטוויטר"? על חלק מהמשפטים האלה דיברתי בפוסט הראש השנה שלי עולה על הכול, שעסק ביידוע. שם קראתי לזה "ליידע את הקונספט". בעצם זה עוד דרך לבטא את שם המין.
עד עכשיו דיברנו על ארבע צורות של שם המין: צורה נפרדת מיוחדת (חיטה), צורת היחיד הלא מיודע (גזר), רבים מיודע (חצילים), יחיד מיודע (האויב) – ואכן גם רבים מיודע יכול להתפרש כשם המין. כשאומרים שהפרסים קמצנים, לא מתכוונים לפרסים ספציפיים אלא לכל האנשים ששייכים לסוג "פרסים". במקום הזה אפשר להשתמש גם בצורת הרבים הבלתי מיודעת – פרסים הם קמצנים.
ורק לידע כללי – הפרסים לא קמצנים. הם פשוט סוחרים טובים ויודעים לנהל את הכסף שלהם ממש טוב. במסגרת התואר השני שלי הקלטתי הרבה אנשים בבתיהם, ולמדתי לא לבוא אחרי ארוחה או לפני התעמלות, כי הם תמיד פתחו לי שולחן והציעו לי מכל טוב המטבח הפרסי + את הבנים שלהם.
רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני נדיבות). צרו קשר דרך כאן.
לפוסט הזה יש 10 תגובות
אני קורא! וברצינות, יש קהל גדול שאת צריכה רק להגיע אליו.
אגב אפונה – אפונת הפרא הייתה מתפתחת בתרמילים ומתפוצצת כדי להתרבות. אפונת הגינה שאנחנו אוכלים היא מוטנטית בכך שהתרמיל נשאר סגור. זהו רק אחד מהדברים המעניינים שלמדתי מהספר "רובים, חיידקים ופלדה".
תודה, אביב (על התגובה ועל ההחכמה).
אני רואה שהפולנית שלי עובדת…
אני עובדת על הגדלת חשיפה, וברגע שהאתר יהיה תחת שם הדומיין שלי, אעשה את זה במרץ מכופל.
"כמו חמות וחורבן, זה דבר שאנחנו רוצים להימנע מהריבוי שלו" – זה נהדר!
התחלתי לצטט את כל הדברים שאהבתי בפוסט וזה התחיל להיות מגוחך, אז אני רק אגיד שממש נהנתי. אני* הקהל הגדול מהתגובה של אביב, ונראה שאני כאן כדי להשאר**.
* בכבודי ובעצמי.
** אבל זהירות עם החצילים – הערות מבזות כנגד המאכל המופלא הזה הן דיל ברייקר (;
קוראת נלהבת (אפילו קראתי את כל הפוסטים לאחור, מהיום שהצטרפתי, דרך דורבנות ועידוק)… העניין שלי בפרסית ובפרסים מגיע מאותה יחידה, העניין הכללי בבלשנות מהלב ומהבית. עד כה לא היו לי תגובות אינטלגנטיות, אבל למען השקטת המצפון הפולני החלטתי לציין שהבלוג שלך מרתק….
וואו, זה עובד, איזה יופי!
בקצב הזה עוד אצטרך לכתוב פוסט על פולנית למתחילים…
you had me at aubergine!
חייבת להצדיע לך על אבחנה דקה ומדויקה בקשר לחציל.
וברצינות – התחלתי לקרוא לפני כשבועיים ובהנאה רבה וגם העברתי הלאה. בלוג חכם ומשובב נפש.
פיל עלפי הפילולוג אברהם שטאל הוא המקור לאלפיל הלטיני והשנהב כלומר הב הוא פיל
אפשר וזה לא רחוק באיטלקית avorio
תמר יש לך פוסט עם חשיבה מיוחדת כתיבה איכותית למעשה לא חשבתי על זה לפני שנכנסתי אממממ אישית אני חושבת שהמאמר הזה אמור להגיע ליותר גולשים עכשיו מעבירה אותו לחברות שלי (-:
פינגבק: קשים חיי הנשואים « עברית וחיות אחרות
לאט לאט, קהל מגיע. הנה, אני הגעתי רק היום 🙂