והיום נדבר – איך לא – על ניחוחות.
שוב תודה לעדי סלמור על הקריאה 🙂
פרק ב' של מגילת אסתר מלא ניחוחות. משמה העברי של אסתר עולה ניחוח ההדס, חז"ל גילו את בושם המור מסתתר בשמו של מרדכי, וכל מועמדת בתחרות "מלכה נולדת" עוברת השריה של שנה במרינדה של בשמים.
הריח חשוב מאין כמוהו בתרבות איראן הקדומה. אחד מכינוייו של גן העדן הוא מקום הניחוח. בפרסית – בּוּ – ניחוח, סְתָאן – מקום: בוסתאן – מקום הניחוח. אחד מכינוייו של אהרימן, הישות הרעה בדת איראן הטרום אסלאמית, הוא "הרוח המסריחה". לפי אחת האמונות, הזמן שאין לו התחלה ואין לו סוף הרה גם את האל הטוב אהורה מזדא, וגם את אהרימן. אהרימן ידע שהוא פחות מועדף, ולכן יצא מהבטן ראשון. הוא אמר לזמן: האינך שמח לראותי, בנך בכורך אהורה מזדא? והזמן אמר לו: לא יכול להיות. אתה מסריח!
נשארתם עם המון שאלות? כל התשובות בספר!
את הספר אפשר להשיג בחנויות ובאתר ההוצאה לאור: מגילת אסתר: מאחורי המסכה
תמונות: כריכת הספר, הדס.
צילום ההדס: Arrayan * Myrtus communis by Jacinta lluch Valero cc-by-sa.
