פתרון נוסף לשתיקות מביכות

בספטמבר 1998 השתתפתי לראשונה בכנס בינלאומי בירושלים. זאת הייתה פדיחה גדולה גם כי התרגשתי נורא ועשיתי דברים שקשה לי עד היום להתוודות עליהם בפומבי, וגם כי כל המשפחה שלי הציפה את האולם והביאה לי פרחים וזה היה קצת מביך, כי לאף מרצה אחר לא עשו ככה. אבל העיקר שד"ר לאה סביצקי, שנכחה בהרצאה, נתנה לי עליה ציון 100 בקורס על תחביר הודו-אירופי, וחסכה לי בכך עבודה בקורס. זה היה על ארגטיביות ביזדית, צירוף מילים שהקורא הממוצע – אפילו הקורא הממוצע של הבלוג הזה, שהוא אינטליגנטי בהרבה מהממוצע – לא אמור להבין.

בספטמבר 1999 השתתפתי לראשונה בכנס בינלאומי בחו"ל. בפריס, ליתר דיוק. כנס ה-(SIE (Societas Iranologica Europaea הוא הכנס הגדול והחשוב ביותר של העולם האיראניסטי. ארבעה-חמישה ימים של סופרמרקט ענק של רעיונות, 4-5 מושבים במקביל בכל זמן נתון, בכל התחומים הקשורים לאיראניסטיקה. ההרצאה שלי עסקה בריבוי כפול ביזדית (כמו בורקסים בעברית).

זאת הייתה התרגשות גדולה, לפגוש את כל האנשים שעד אז הכרתי את שמם רק מהספרים ומהמאמרים שכתבו. אחד מהם, האורים והתומים של הפרסית האמצעית, היה דיוויד ניל מקנזי. הוא נפטר מדלקת ריאות שנתיים אחר כך, בספטמבר 2001. השיחה הראשונה שלי איתו הייתה משהו כזה:

(גב' גינדין הצעירה עומדת להיכנס לשירותים, ופרופ' מקנזי הנכבד בדיוק יוצא מהם).

גינדין (במבטא אמריקאי): Is this like…

מקנזי (במבטא בריטי): I'm afraid it is.

השאלה הייתה האם אלה שירותי יוניסקס.

מאז אותה שיחה מקנזי די לא סבל אותי, לא רק מפני שהוא לא כל כך סבל אף אחד, אלא משום שאני אמריקאית. כלומר בגלל המבטא האמריקאי שלי. אני יודעת את זה כי את ד"ר (היום פרופ') לודוויג פאול הוא דווקא אהב, ולודוויג הדליף לי.

כעבור שלושה חודשים פגשתי את מקנזי שוב, בכנס קטן יותר שארגן לודוויג בגטינגן (גרמניה) בנושא פרסית חדשה מוקדמת, או המעבר בין פרסית אמצעית לפרסית חדשה. אני דיברתי שם על שלושת הדיאלקטים השונים בפירוש לספר יחזקאל בפרסית יהודית קדומה. במהלך הכנת המאמר לפרסום גיליתי שיש בעצם ארבעה.

בכנסים קטנים הרבה יותר כיף. יש יותר אינטימיות, יותר פעילויות חברתיות, האיראניות מורידות את הרעלות, אלא אם כן הן באמת דתיות, שזה אחוז קטן מאוד. ניל מקנזי (שימו לב שבינתיים התחלתי לקרוא לו ניל. ככה יודעים מי הכיר אותו באמת ומי לא, כי אנשים שלא הכירו אותו מכנים אותו גם או רק בשם דיוויד) בינתיים למד להכיר אותי יותר. כלומר, לא שהוא דיבר איתי או פחות שנא אותי, אבל הוא לפחות ידע שאני ישראלית ולא באמת אמריקאית. באחד הערבים הייתה מסיבה, מקנזי השתכר קלות (או כלוט, שאצל בריטים זה אותו דבר), ושאל אותי מאיפה המבטא שלי.

לרגע הזה חיכיתי מאז פריס. אמרתי לו שהייתי בארה"ב בתיכון, קלטתי את המבטא האמריקאי and now I can't get rid of it. האמת היא שאין לי שום דבר נגד המבטא שלי, אבל ברגע זה מקנזי הוא התחיל לאהוב אותי. וכל הערב (כלומר כשהוא לא היה עסוק בלהשמיץ את כל הדתות בעולם שרק בגללן יש כל כך הרבה מלחמות), הוא ישב ותחקר אותי לגבי שם המשפחה שלי – גינדין. אמרתי לו מה שלמדתי מהמחשב של בית התפוצות: מדובר במטרונים, כלומר השם מבוסס על שמה של אם המשפחה. שמות משפחה שמסתיימים ב-ין או ב-קין ביידיש הם בדרך כלל שמות מטרונימיים.

גינדין הוא השם של הענף הרוסי של המשפחה. סבא רבא שלי, ר' יעקב יצחק גינדין, היה הרב של פינסק. כשאמרתי לתלמידים שלי שיש לי שורשים ברוסיה, בפינסק, הם אמרו שזה בכלל לא רוסיה אלא בלארוס, אבל אתם יודעים איך אנחנו הישראלים. לא מבחינים בין זנים שונים של הומו-סובייטיקוס, אפילו אם זו המשפחה שלנו.

ברוסית, כידוע, או לפחות בדיאלקט הרשמי, לא יודעים לבטא ה' ובמקום זה מבטאים ג: גורמונים (הורמונים), גרצל (הרצל), כגן (כהן), גירש (הירש) וכו'. אז גם הינדין הפך לגינדין.

אלט-טאב: כשהייתי קטנה, הייתי מורה לעברית ומעריכת חיבורים בעברית במרכז הארצי לבחינות והערכה. עד היום אני יודעת לזהות את שפת האם לפי השגיאות. אצל רוסים אחת השגיאות הנפוצות היא חילופי ה-ג. לא רק החילופים הרגילים של ג' במקום ה'. גם תיקון היתר של ג' ל-ה' גם במקומות שבהן ה-ג' היא נכונה: הרמניה, הנטיקה, כאלה דברים. שיפט-אלט-טאב.

הינדין זה בעצם הבן של הינדה, והינדה זה איילה. מקנזי, שכמובן שלט היטב בגרמנית, לא הכיר את המילה Hinde כאיילה, אלא רק את Hünde "כלבה". אבל הוא לא ויתר ובירר עם ורנר זונדרמן — עוד שם שהכרתי עד אז רק מהספרים — שאמר לו שאכן יש מילה כזאת, אבל היא מאוד ארכאית.

אחר כך עברנו לדבר על הנושא הרגיל, ה-H בשם הפרטי שלי.

לפני  סוכות שלח לי יאקים מפורום השפה העברית קישור לשרשור בנושא אושפיזין ואשפלאו, שהפך לדיון בשמות המשפחה שלי. זה היה מרגש מאוד לגלות שאני עצמי, ולא רק התכנים שלי, הם נושא לשיחה שם. והבטחתי לכתוב פוסט על שמות המשפחה ביום הולדתי. אז הנה קיימתי בקשר לגינדין, ועילם יחכה ליומולדת 38.

ולסיום אנקדוטה – בתעודת הזהות שלי אני רק עילם. את גינדין הוספתי בחזרה כי כשהחלטתי ללכת על הרצאות בשוק הפרטי, הייתי צריכה שם יותר פלצני ושיהיה רק שלי.

וכרגיל בקשת יומולדת, עם הפנים קדימה: לקשר מהבלוג שלך, או מפורומים, את המילים "מגילת אסתר" לפוסט https://www.thmrsite.com/?p=592.  וכדי להקל עליך – פשוט להעתיק ולהדביק. ברגיל – מגילת אסתר, ובחטמל: <a href="https://www.thmrsite.com/?p=592">מגילת אסתר</a>. ותבוא הברכה על ראשך.

וגם להעביר את כתובת האתר שלי, גם זה וגם www.hamartsim.com, למנהלי רווחה, לרכזי תרבות ולאנשים שחברים בחוג בית. אבל לא רק. גם לאנשים מן השורה שיכולים למצוא עניין בתכנים שלי. הם כבר יעבירו ללקוחות פוטנציאליים.

תודה, אוהבת את כולכם.