רוזנטל וצוקרמן מתפלמסים

בכבוד רב ובגאווה אין קץ, מארחת "עברית וחיות אחרות" את רוביק רוזנטל, לתגובה על ההרצאה של פרופ' גלעד צוקרמן ביום ההולדת של דורבנות, ולפוסט התגובה שלי.

הכפפה של גלעד ממשיכה לאתגר ועל כך יבורך. אנחנו עוסקים איש בדרכו ביסודות ההברידיים של העברית, ולכן יש לנו נקודות מפגש לא מעטות. אבל אי ההסכמה בינינו רבה בנקודות המהותיות ביותר של הדיון.

1. על העברית החדשה יש השפעות רבות ומגוונות, אבל הבסיס המורפולוגי והלקסיקלי שלה הוא עברי-שמי. תשעים וחמישה אחוזים מאוצר המילים בעברית המדוברת, הכתובה והמשודרת לקוחים מבסיס עברי מוקדם, ישירות או באמצעות השורשים והמשקלים של השפה הקדומה. מילים לועזיות מותכות אל הצורנים העבריים, כמו המילה "הפופולריות" הכוללת צורן לועזי אחד ושלושה צורנים עבריים. משקלים שנגזרו בעברית החדשה משפות לועזיות נבלעו בקלות בשיטה השמית. תיאוריית הנתק פשוט איננה עומדת בכל מבחן עובדתי.

2. גלעד מביא בעיקר דוגמאות מן התחביר, אבל לשפה אין תחביר אחד, בוודאי לא לעברית. דווקא התחביר המקראי הסיפורי הפשוט מתאים לרוב הגילויים של העברית החדשה יותר מדפוסי תחביר אירופיים שהם מקור התחביר היידי. היידיש מתגלית בצירופי בבואה אבל הרבה פחות במשפט ישראלי יומיומי או בצירוף חופשי. צירופי סמיכות בעברית הפוכים בסדרם מצירופי סמיכות אירופיים (גן ילדים ולא ילדים-גן), על פי המודל הקדום, וזו רק הדגמה.

3. איננו מדברים תנ"כית כפי שאיננו מדברים ביאליקית ואפילו לא גששית. אנחנו מדברים בשפת דיבור טבעית כמו כל אדם או עם נורמלי, אבל אדם המבין עברית יכול להבין את התנך, את המשנה ואת רשי בקלות יחסית, ובוודאי יותר מאשר את עגנון ויזהר.

4. אין דבר כזה, עברית קלאסית. יש עברית מקראית, לשון חכמים, לשון ימהב, ולכל אחד מהם מאפיינים שונים. אין כמעט אף בלשן אחד החוקר את העברית שאינו מקבל את תיאוריית ההיתוך ואת הצלחת ההיתוך של הרבדים האלה בעברית החדשה.

5. לגבי עניין השיבושים – גם כאן יש צורך בהבהרה. רוב השיבושים לכאורה שעליהם מתריעים מתקנים למיניהם ובעיקר מורים ללשון או עורכים לשוניים או הורים קפדניים אינם חשובים. השפה יכולה לסבול תחת גג אחד את מזרון ומזרן, כדי ובכדי, לרכב ולרכוב ועוד כהנה וכהנה. הדיון המהותי בשיבושים מתמקד בשאלות דקדוקיות מרכזיות: בניינים ומשקלים, התאמה במין ובמספר וכדומה.

6. יתכן מאוד, כפי שלא רק גלעד מנבא, שההבחנה בין זכר ונקבה תיעלם מתי שהוא ויהיה מהלך שינו לשוני דרמטי. ייתכן שיום אחד יבטלו את האותיות הגרוניות, ויתאימו את האלף בית לעיצורים שבהם אנו משתמשים בפועל. שינויים כאלה קורים ואכן השפה הטבעית היא זו שמובילה אותם. אבל התהליך הזה בשפות מפותחות איננו מתקדם במעין זרימה רומנטית שבה יש דובר ילידי מדומיין ומולו מערכות קפואות של נורמות הנשמרות על ידי ממסדים תאבי כוח ויום אחד קורסות להן.  הדובר הילידי זקוק לנורמות ולדקדוק כדי להשתלב בשפת התרבות, ליצור בה ולפתח אותה. כפי שיוצרים דקדוק בהסכמה, כך משנים דקדוק בהסכמה, ורק כשהדבר באמת דרוש כי נוצר פער בלתי נסבל בין השפה הטבעית לנורמות. בעברית זה עדיין לא קורה, רחוק מזה. מה זה"דקדוק ילידי"? דקדוק הוא מערכת, והתהליכים שהדיבור הילידי יוצר אינם מערכתיים אלא מזדמנים.

7. השפות המובילות בעולם ידעו לשמור לאורך השנים על התכתבות מתמשכת בין נורמות והסכמות לבין הדינמיקה הלשונית. לשפות הפשוטות שאין להן כתב ודקדוק אין בעיה כזו, אבל זו ממש לא קהילת הלשונות שאני רוצה להשתייך אליה, והן הולכות ונעלמות. שפה היא דיבור. אבל היא לא רק דיבור. היא ספרות, תקשורת, כתיבה מדעית. אני עוסק בהרבה אהבה בשפת הדיבור ובטבעיותה, אבל ממש חרד מהאפשרות שהיא תישאר לבדה. התוצאה לא תהיה שהיא תשלוט בכיפה. התצאה תהיה הפוכה: אז היא תמות מוות סופי.

זה להפעם, ונמשיך להתווכח.
רוביק