שחמט – פוסט משותף עם רות אלמגור-רמון

ביום חמישי לפני שבוע וחצי תרמתי את חלקי הקט לפינה של רות אלמגור-רמון בתוכנית של איילה חסון, בנושא שחמט. רותי שאלה שתי שאלות פשוטות, וכרגיל ברגע שמתחילים לחפור מתגלה תמונה הרבה יותר מורכבת. בתיאום מופלא, טל מטלון שלחה לי בדיוק את אותה שאלה מספר ימים לאחר מכן.
מכיוון שחלק מהתחקיר שלי הגיע לרותי מאוחר מדיי וממילא לא היה מקום בפינה לכולו, וגם לא היה זמן בתוכנית לכל הפינה שלה, היא הרשתה לי לפרסם את הטקסט המלא שהכינה מבעוד מועד, עם הערות שלי – גם כאלה מהתחקיר שלא נכנסו לפינה, וגם חדשות שעלו בעקבות דברים שנאמרו בפינה ובהמשך התחקיר שערכתי.

תודה!

(הטקסט המקורי בציטוט, ההערות שלי בפסקה רגילה או בכתב נטוי באמצע הציטוטים, שיניתי רק תעתיקים למדויקים יותר)

הישגו של השחמטאי הישראלי בוריס גלפנד הוא הזדמנות מרגשת לדבר על משחק המלכים הזה.
יסודותיו של המשחק עתיקים מאוד, ומגיעים עד סין העתיקה, הודו ומצרים. המשחק התחיל להתפשט למערב במאה השביעית, ובמאה האחת עשרה – ועוד מעט נראה למה זה חשוב מבחינת הלשון – החלו להופיע באירופה חוקי המשחק, עד שנוסחו הכללים המשמשים היום – בסוף המאה החמש-עשרה.
מצד השם:
שח-מט – בפרסית: שח – שאה (šāh) – הוא מלך, חְ'שַיַתְ'יַה (xšayaθya) במקור. הצליל מזכיר לנו כל מיני שמות ממגילת אסתר – וזה מקור שמם של שליטי פרס בזמן הקדום, וגם בימינו – עד העידן החדש שאנחנו נתונים בו.

שם העצם ח'שית'יה הוא במקור FPP – בינוני סביל של העתיד. כן, יש דבר כזה, ואפילו בעברית, רק שבעברית לא קוראים לו בינוני סביל של העתיד, אלא פשוט "משקל קטיל": אכיל, שביר, פתיר וכו'. אבל יש בו כל מה שמגדיר בינוני: הוא צורה שמנית שבאה ממערכת הפועל. הוא סביל בדרך כלל, והוא מתייחס לפעולה בפוטנציה, כלומר האכילה, השבירה או הפתרון – יהיו בעתיד, אם יהיו.

הוא נגזר מהשורש xša – למלוך, שעומד גם בבסיס השמות אחשורוש, ארתחשסתא, ושמות העצם אחשדרפנים ואחשתרנים.

הערה קצת עצובה – ב-33 השנים האחרונות לשליטים לא קוראים בשמות פרסיים אלא בשמות ערביים, בעקבות הכיבוש הערבי השני.

שח מט – שם המשחק, פרסי במקורו, המלך מובס, המלך מוכה הלם, או המלך מת – מיד נאמר על כך משהו. אבל מעניין, אומרת ד"ר תמר עילם גינדין (כאן באו קומפלימנטים מסמיקי אוזניים במסגרת "תמר עילם גינדין היא", אבל אם הגעתם עד הלום אז אתם יודעים מי אני): באיראן אף פעם לא קראו לו כך – לשם בא השם מסנסקריט – הודית עתיקה. תחילה גם המשחק היה אחר – ושמו מעיד על כך: שַטְרַנְגְ' šatranj  (במלרע, שתי ה-A עם חיוך), מסנסקריט : צַ'טוּר אַנְגַ'ה čatur-anga ––- ארבעה אגפים (čatur= quatro) – היו שם ארבעה צבאות, ומן הסתם ארבעה שחקנים. בפרסית המשחק נקרא כך עד היום, אף על פי שמשחקים את המשחק הנוהג בכל העולם.
ותודה לד"ר תמר עילם גינדין.

נכון שח-מט "המלך מת" נשמע טוב מכדי להיות אמיתי?
אז נכון. זו אטימולוגיה עממית. בעסה, נכון?

אז הנה, ביעף, הדרך שעבר השם מארבעת האגפים ההודיים ועד לשח של ימינו:
סנסקריט, כאמור צ'טור-אנגה – ארבעה אגפים. המשחק עבר לאיראן ושם גם הצטמצם לשני שחקנים, אבל עדיין קראו לו čatrang בפרסית אמצעית (שימו לב שהשינוי היחיד הוא נשילה של שתי תנועות). בשינויי העיצורים בפרסית של היום אשמים – מי אם לא הערבית (כשמשהו לא מסתדר בפרסית עתיקה ואמצעית מאשימים את המֶדית – לשון מָדַי, ובפרסית חדשה את הערבית. בד"כ זה גם נכון). אין להם č ואין להם g, ולכן הדבר הקרוב ביותר לצ'טרנג שהם יכלו להגות היה שטרנג'. ואכן זהו שם המשחק גם בפרסית וגם בערבית. בערבית מוסיפים כמובן את אל הידיעה קודם – א-שטרנג'. מכאן, עם יצירתיות מה: ספרדית ajedrez, צרפתית עתיקה eschez, צרפתית של היום échecs, ומשם אנגלית chess. הצורה האיטלקית scacchi וגרמנית Schach מושפעות כנראה גם מהשמות בלשונות אירופה האחרות, וגם מהמילה שאה. זה כמו תשמו"ץ העריות הצוקרמני, רק שכאן החתונה בין שתי המילים משפה אחת נערכת בשפה אחרת. כמו ראס בן אמו הזכור לטוב.

אבל רגע! זה לא מספיק מסובך. בפרסית לשלב האחרון של המשחק באמת קוראים שָׁאה-מָאת, המלך… מת?

מט – יש דיאלקטים איראנים צפוניים, אומרת ד"ר עילם-גינדין, שבהם – מַת הוא מת.
Mord בפרסית, וזה שורש המילים mort בצרפתית – מת, או Mortal באנגלית – שייך למוות.

הצורה המקורית הייתה mṛta, כאשר ṛ משמשת כתנועה, כמו בשיר הטרטע, המצ"ב:
http://youtu.be/uSof-r2-18Y
שימו לב שגם לזאב נחמה קשה לבטא ṛ בפסגת הברה (כך קוראים ל-ṛ המשמשת כתנועה), והוא מבטא טֶרטע. הפתרונות ל-ר' הזאת משתנים משפה לשפה ומדיאלקט לדיאלקט. בסנסקריט Kṛṣṇa מבוטא בימינו "קרישנה", ו-mṛta>mṛt מקבל בפרסית חדשה תנועת עזר והופך ל-mord, ובדיאלקטים צפוניים מסוימים פשוט הופך ל-a – למשל ביזדית יהודית: mat-in = מתתי.

השערה נוספת בקשר למת – ערבית مات מָאתַ / מָאת (תלוי בדיאלקט).

הבעיה עם שתי ההשערות האלה – ואת זה יודע כל מי ששיחק שח – הוא שהמלך לא באמת מת. המשחק מסתיים שנייה לפני שהמלך מת. העניין הזה גם מודגש בשאה נאמה, וגם – למה כשהשחקנים האחרים מתים קוראים לזה košte – הרוג, ולמלך קוראים במילה ערבית?

מנשה אמיר מקול ישראל בפרסית מסביר – מת – הוכה בהלם. עניין של דיאלקטים בפרס הענקית ורבת השנים והגלגולים.

פרסית חדשה māt šodan – להיות משותק מהלם. בכמה דיאלקטים של פרסית מופיעה המילה כ"משותק, מוכה". גם כאן האטימולוגיה לא ברורה (כלומר יכולה להיות אחת מהשתיים שלמעלה או אף אחת מהן)

אולי לא בדיוק שח-מט, אבל משחקי לוח למיניהם – אולי דומים לשש-בש – משחק טורקי ושם טורקי – בקגמון – היו במרחב השמי ובקרב היהודים שחיו בו. התלמוד, במסכת כתובות, דן באישה המביאה עמה לנישואין מאה שפחות, והיא, למשעה, נשארת נטולת חובות בניהול הבית – מה מותר לה לעשות ומה אסור לה לעשות? מתוארת שם אישה בליינית ועליה יש מחלוקת, כי היא עלולה לבוא לידי זימה מרוב בילויים מחוץ לבית, ואף על יד הבית. מה היא עושה, אותה אישה? "דמיטללא בגורייתא קיטנייתא ונרדשיר – ברור שהיא משחקת, קודם כול היא משחקת בגורים קטנים ובמשחק כלשהו שנקרא נרדשיר. נרדשיר היא מילה פרסית, מנשה אמיר מפרש: משחק (נרד) האריה (שיר הוא אריה, ומובנו כאן מלך). משחק המלך – המזכיר מעוד מאוד את השחמט. ד"ר תמר גינדין-עילם מצאה: ארדשיר היה שמם הפרטי של כמה מלכים, ועל שמו נקרא כך המשחק במקורותינו.

בפרסית אמצעית קוראים למשחק השש-בש נֵיו-ארדשיר nēw-ardašīr, כלומר "ארדשיר האמיץ". השם התקצר ל-נרדשיר.
האטימולוגיה העממית מזהה את ה-שיר בסוף שמו של המלך עם האריה מלך החיות (האמת האפרורית היא שזה בא מ-xšaθra – ממלכה. משמעות השם – מלכות צדק, בפרסית עתיקה arta-xšaθra, המוזכר בתנ"ך שלנו כ-ארתחשסתא), וכך עשתה גם בשם המשחק. בעקבות האטימולוגיה העממית חלה גם מטאנליזה: אם שיר הוא אריה (במשמעות מלך או לא), אז החלק של המשחק הוא נרד. היום קוראים לשש-בש נרד, או תח'ת-י נרד taxt-e nard – "לוח שש-בש".

מה שקרה כאן הוא בעצם: nēw + (arda+šīr) -> (nēw+arda) + šīr. במקום "מלכיצדק האמיץ" – צדק-אמיץ האריה.

ומה אומר רש"י על כל זה – שיש בצרפת במאה האחת עשרה? "משחקת בכלבים דקים ושחוק שקורין אישקקי"ש – משחק הנקרא אישקקיש."

רש"י לקח את המילה מן הצרפתית העתיקה – אֶשֶקְס Eschecs. וזה כמובן מזכיר את המילה chess באנגלית, ושוב אנחנו חוזרים אל השח – והכול בעצם מילה אחת.

רש"י טבע אפוא את המילה אישקוקי ששימשה את טובי סופרינו עם תחיית הלשון.

נחום סוקולוב, אבי העיתונאות המודרנית, למשל, כותב על מהנדס גרמני יליד 1838 שיצא לראות את פלאי אמריקה, גילה את הטלפון ואת החשמל וביקש להביאם לגרמניה, אך נתקל כמובן בהתנגדות – היה להם הון רב ולא עלה בדעתם להוציאו על המצאה משונה כזאת, עד שאמיל רטנוי יסד חברה לייצור חשמל וקרא לה AEG וייסד רשת בתי מלאכה שקרא להם "בתי מלאכה חשמליים" ו- AEG התחייבה לקנות את כל התוצרת של בתי המלאכה, ועל כך אומר סוקולוב בלשונו הנהדרת: "זה היה צעד גאוני על לוח-משחק-האישקוקי של התעשיה"
שמחט, אישקוקי – העיקר שירבו האלופים במקומותינו.

את התחקיר שלי ערכתי, בין השאר, באנציקלופדיה איראניקה. מי שרוצה להרחיב את ידיעותיו על ההיסטוריה של משחק המלכים ועל המונחים בפרסית – מוזמן לשם.

רות אלמגור רמון היא יועצת הלשון של רשות השידור ועורכת הפינה "רגע של עברית" ברשת ב'.

וכרגיל – אתם בטוח רוצים לשמוע עוד, ואני הרי נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני מלכים). צרו קשר להזמנת הרצאה.