תרגום שירה / שלומית קדם

עברית וחיות אחרות גאה לארח שוב את שלומית קדם, בפוסט נפלא על תרגום שירה.

תרגום שירה הוא הקשה והתובעני ביותר בין כל סוגי התרגום. אין תרגום שירה דומה לתרגום פרוזה. בבואנו לתרגם שיר, אנחנו נדרשים למעשה לכתוב אותו מחדש בשפת התרגום ועלינו להחליט, מה ממאפייני השיר המקורי נשתדל לשמור ועל מה נוותר.

מאליו יובן, שנושא השיר והמסר שהוא נושא אינם נתונים לשיקול,  אבל מה לגבי שאר מאפייני השיר – מבנה, מספר בתים, אורך שורות, אופן חריזה, משקל?  עד כמה אפשר לכפות אותם על שפת התרגום בלי לעוותה כליל? כדי להימנע מתוצאה כזו ועדיין לקיים את הקשר עם המקור, נדרש המתרגם לשמור ככל שניתן על המאפיינים החיצוניים של השיר לצד נושאו ותכניו, אבל להשתחרר מצליל השפה וממאפיינים מובהקים שלה, הסותרים את שפת  התרגום. שיר מוצלח הוא זה, הנשמע טוב בשפת התרגום בלי לאבד את הקשר עם מקורו.

כדוגמה לקשיים שמציב תרגום שירה, בחרתי להביא כאן את שירו של דילן תומס Do Not Go Gentle Into That Good Night  ואת התרגום שלי לשיר זה. תחילה, הרי המקור:

והרי  התרגום:

כפי שאנו רואים, השיר כתוב במקור במבנה אופייני וברור מאד, החוזר על עצמו בכל בית ונמשך כחוט השני דרך כל הבתים. השורות מתחרזות ביניהן א-ג ו-ב' עם ב', מבית לבית, לאורך כל בתי השיר. שתי שורות חוזרות במשך כל השיר לסירוגין, בסופו של כל בית, ורק בבית האחרון, כאשר הקביעה הכללית הופכת לפניה אישית – מזקנים בכלל אל אביו של המשורר – מופיעות שתי השורות יחד וחותמות את השיר.

באנגלית אפשר לחזור על שורות אלה ללא שינוי, משום שבציווי ובגוף שלישי רבים משתמשים באותן מילים עצמן – do not go gentle ,of the day   rage,  rage against the dying . בעברית, לעומת זאת, הכרחי לשנות את נטיית הפועל, מציווי לגוף שלישי רבים בהווה, כדי לשמור על מבנה דקדוקי נכון והגיוני של המשפט. צורך זה מחייב ויתור על השימוש הקצבי, החזק כל כך של rage, rage   – זעם, זעם כנגד אור התם לגווע – בשתיים מהחזרות והפיכתו לביטוי החלש יותר של "הם זועמים כנגד אור התם לגווע." לעומת זאת, נראה לי שיש חשיבות עליונה לשמירה על מבנה החריזה המיוחד לשיר זה, הן במסגרת כל בית לעצמו והן בין בית לבית בכל השיר. לשם כך נתתי היתר לעצמי לחרוג פה ושם מן המסגרת התוכנית-מילולית ולשנות מעט מן הטקסט הכתוב, בלי לשנות את משמעות השיר ורוחו. למשל, בבית השלישי במקור משתמש תומס במילים Their frail deeds might have danced in a green bay,  להרגשתי, המילים green bay  באו לשרת בעיקר, ואולי אך ורק, את החריזה, שכולה בנויה על אותה צורה – they, way, gay. . אין כל סיבה תוכנית או הגיונית לכך, שמעשי האנשים יחוללו במפרץ ירוק דווקא, פרט לחריזה.  משום כך לא ראיתי פסול בשינוי המשפט בצורה, שתאפשר את חריזתו בעברית לפי כללי המקור – "מקוננים על זהר פועלם, כי לא הגיע לשיאו וכבר נפסק"  –  מתחרז עם ברק, חמק ורק, וזאת בלי לשנות את מובנו הכללי של המשפט ואת המסר שהוא מבקש להעביר.

על אף כל מאמצי, לא הצלחתי לשמור על החריזה של שורה ב' לכל אורך השיר, והחריג הוא דווקא הבית הראשון. מצד אחד, לא מצאתי שום תחליף למילים "על רדת יום", שהן בעצם תמצית השיר ובלעדיהן אין לו קיום. מצד שני, לא מצאתי חרוזים מספקים למילה "יום" ביתר בתי השיר ומשום כך בחרתי להשאיר את "יום" בבית הראשון ולשמור בעקביות על החריזה בכל שאר הבתים.

בבית שלפני האחרון יוצרת המילה grave  קשר ברור בין כובד ראש לקברים. בעברית אין קשר מיידי כזה, וצריך היה למצוא דרך לרמז עליו בלי לאבד את המשקל והחריזה. מחוסר פיתרון טוב יותר, הסתפקתי בדברי המשורר במקור וויתרתי על הקונוטציה של כובד ראש וקבר.

*

בשיר "הוורד הדמשקי", בניגוד לקודמו, היתה עבודתי קלה יחסית. זהו שיר הנותן עצמו לתרגום לעברית ללא מאמצים יתרים. השורות קצרות, החריזה נוחה, וגם כשהיה צורך לשנות משהו פה ושם, השינוי היה קל, לא-מהותי, וביטא את משמעות הדברים גם אם לא בדייקנות גמורה.  מבנה השיר המקורי הוא של ארבעה בתים – שמונה שורות וארבע שורות לסירוגין, ושורת סיום חורגת. מקצב השיר משתנה בין הבתים הארוכים לקצרים. כל המאפיינים האלה נשמרו גם בתרגום לעברית. כאן אין צורך להכביר מילים והסברים. קראו ושפטו בעצמכם:

*

השיר שלהלן, "שחפים לבנים" של ייטס, מתאפיין בשורות ארוכות, מתמשכות, שכמיהה לבלתי אפשרי, משאלת לב והכרה בחוסר הסיכוי להגשמתה נשמעים לא רק בתוכנן אלא גם בצורתן. אריכות השורות משווה לשיר אופי זורם, אלגי, התואם את נושאו – השאיפה להיחלץ מכבלי הקסם הרעיל, הממית, של מלנכוליה רומנטית, לא אל מציאות יום-יומית, איתנה ויציבה, אלא אל עבר קסום, מיתי, נטול יציבות (קצף גלים, חופים אגדיים) ואל קיום חופשי, משוחרר מאימה ומצער. זו שאיפה שנועדה לכישלון מלכתחילה, והדובר מודע לכך. את כל אלה, הכמיהה עצורת הנשימה, המאבק להיחלץ, המשאלה נטולת הסיכויים, הכרחי להעביר מן המקור לתרגום, תוך שמירה על המסגרת המבנית של השיר (שורות ארוכות, משקל קבוע פחות או יותר).

חירות מסוימת נטלתי לי כבר בשורה הראשונה, כשקבעתי ש"הציפורים הלבנות" של המקור הן שחפים, אבל זו קביעה הגיונית, בהתחשב בתוכן השיר ובהיות השחף סמל של חופש ושחרור. כן הסבתי את "חופי הדנאים" שבמקור לחופי אגדות סתם. אלה הם שינויים קלי-ערך, לא מהותיים, התורמים למשקל ולאופי השיר בעברית.

The white birds / W. B. Yeats

I would that we were, my beloved, white birds on the foam of the sea!

We tire of the flame of the meteor, before it can fade and flee;

And the flame of the blue star of twilight, hung low on the rim of the sky,

Has awaked in our hearts, my beloved, a sadness that may not die.

A weariness comes from those dreamers, dew-dabbled, the lily and rose;

Ah, dream not of them, my beloved, the flame of the meteor that goes,

Or the flame of the blue star that lingers hung low in the fall of the dew;

For I would we were changed to white birds on the wandering foam: I and you!

I am haunted by numberless islands, and many a Danaan shore,

Where Time would surely forget us, and Sorrow come near us no more;

Soon far from the rose and the lily and fret of the flames would we be

Were we only white birds, my beloved, buoyed out on the foam of the sea!

שחפים לבנים/ ו. ב. ייטס תרגום: שלומית קדם

שחפים לבנים לו נהיה, אהובה,  נישאים על קצף הים!

משלהוב מטאור הן ניעף, עוד בטרם יגווע, נעלם;

ורשף כוכב בין ערביים כחול, נמוך בשולי הרקיע,

בלבנו יעיר, אהובה, עצבות אל סופה לא נגיע.

מה נלאה מחולמים שקויי טל, חבצלת וורד הוזה;

די לחלום, אהובה, על כוכב הנופל וכבה,

ועל רשף כחול, מנצנץ, ברקיע טלול, ריחני;

שחפים לו נהיה, אהובה, על קצף גל,  את ואני.

ירדפוני איים אין מספר, חופי אגדות מיני אז,

שם הזמן אותנו ישכח, הצער לשם לא יקרב.

מחבצלת וורד ואימת השלהבת נרחק, לא נשוב לעולם,

לו שחפים לבנים אך נהיה, אהובה, שחפים על קצף הים.

שלומית קדם היא מתרגמת ותיקה, שלאחר תרגום עשרות ספרים בז'אנרים שונים, פעילה כיום בוויקיפדיה, בעיקר בתרגום ערכי מוזיקה מאנגלית