מי היה קודם?

שואל ינשוף:

איך בדיוק תומכים האינדולוגים בתאוריה שמתעליינת על הפרסית הקדומה ו"מכפיפה" אותה לסנסקריט? האם הדיאכרוניה אכן לצידם?ו

עונה תמר:

דבר ראשון, לכל עם ברור שהוא היה כאן קודם. יש המון הוכחות לכך שההודים היו כאן ראשונים – עובדה, כל השפות האירופיות דומות לסנסקריט, ישוע המשיח נקרא בשמו של קרישנה הפוחז, ושיטת הספירה כולל הצורות של הספרות, היא המצאה הודית עתיקת יומין. אם תשווה את צורות הספרות בערבית ובעולם המערבי (הספרות שאנחנו משתמשים בהן) לספרות בכתב ההודי, תגלה שזה המקור, וממנו התפתחו הספרות השונות.

דיאכרוניה? כמובן.

הַוֶּדוֹת, כתבי הקודש ההודים הקדומים, מתארות(מתארים?) אירועים אסטרונומיים שקרו עוד לפני הפלישה הארית להודו, ומתוארכים ל-4000-2500 לפנה"ס. לשונן של הוודות, הנקראת וֶדִית, היא הצורה הקדומה ביותר של סנסקריט, ואחת השפות הקשות ביותר שקראתי. כמו סנסקריט, אבל בלי היגיון. זה בערך כמו עברית תנ"כית עבור עולה חדש שלמד רק עברית מודרנית.

אלט-טאב: התלבטתי באיזה מין לתרגם את המילה ודות. עצם השימוש בצורת הרבים ודות הוא משעשע, כי  זוהי גזירה עברית. בסנסקריט וֶדָה זה זכר, וברבים – vedās / vedāḥ. אלט-טאב: נתתי כאן שתי צורות רבים, כי עקרונית הצורה הבסיסית מסתיימת ב-S, אבל אם זה בסוף משפט או לפני P, זה הופך ל-ḥ, וכך מופיעה צורת הרבים בטבלאות הנטייה. שיפט-אלט-טאב. דוברי עברית, ואני בתוכם, מתייחסים לוודות בנקבה ואף יוצרים צורת ריבוי נקבית עברית. כי ככה זה בעברית – מסתיים ב-A? נקבה. וברבים – וֹת. שיפט-אלט-טאב.

האָוֶסְטָה, כתבי הקודש האיראנים הקדומים, אינה מתארת (אינם מתארים? מה קורה לי היום עם התמורות האלה? מה עושים כשהתמורה שונה במין ובמספר מהגרעין שלה?) אירועים אסטרונומיים שאנו יכולים לזהות, אבל לפי תיאורים אחרים מקובל להניח שהחלק הקדום שלה התחבר בתחילת תקופת הברונזה. אבל לך תדע מתי הגיעה הברונזה לערבות דרום רוסיה, המקום שבו ממקמים בד"כ את זרתושטרה. זה מן הסתם מאוחר יותר מאשר האירועים האסטרונומיים המתוארים בוודות, אבל זה שמשפה מסוימת שרדו כתבים (ליתר דיוק יצירות. גם האווסטה וגם הוודות הועלו על הכתב אחרי כמה אלפי שנים של מסירה בע"פ) עתיקים יותר מאשר משפה אחרת, עדיין אינו מוכיח את קדימותה בזמן. רק את תיעודה העתיק יותר.

גם קדמות טיפולוגית של שפה – כלומר שפה שמראה מאפיינים ארכאיים יותר משפה אחרת – אינה מעידה בהכרח על קדמות כרונולוגית. די להשוות את המחזות של שייקספיר לעיתון שיצא אתמול בברלין כדי להבין זאת. גרמנית בת זמננו שמרה על מאפיינים ארכאיים יותר מאשר אנגלית של המאה ה-16. אותה השוואה, דרך אגב, ניתן לעשות גם בין התנ"ך לבין העיתון שיצא אתמול בקהיר, או בין הדיאלקטים של חברון ושל שכם.

התיאור האמין ביותר, אם כן, הוא שפרסית עתיקה (הצעירה מבין שלוש השפות – סנסקריט, אווסטית ופרסית, מתועדת החל מהמאה ה-6 לפנה"ס), אווסטית וסנסקריט הם דיאלקטים של אותה שפה. ניתן לשחזר את השפה הפרוטו-הודו-איראנית (פרוטו-ארית), וכן את הפרוטו-איראנית, שממנה התפתחו האווסטית והפרסית. הפרוטו-איראנית כבר שונה מהוֹדית, וברור שלא נוצרה ממנה. לפרוטו-איראנית יש מאפיינים שהיא חולקת עם שפות הודו-אירופיות אחרות (למשל רוסית) וסנסקריט מראה מאפיינים שונים. משלוש השפות, השפה הקרובה ביותר לפרוטו-הודו-איראנית היא אווסטית, והרחוקה ממנה ביותר היא פרסית עתיקה. אבל אי אפשר לומר שסנסקריט, או פרסית עתיקה, התפתחו מאווסטית. אפילו שני הדיאלקטים של האווסטית לא התפתחו אחד מהשני.

אז למה ההודים טוענים שסנסקריט הייתה קודם?

ראשית, בסנסקריט יש הרבה יותר טקסטים – לאין ערוך יותר מאשר באווסטית ובפרסית עתיקה. כמו כן, לסנסקריט יש דקדוק מסודר שנכתב על ידי המדקדק ההודי הנערץ פאניני, במאה הרביעית לפנה"ס. לשם השוואה, לאווסטית ולפרסית עתיקה נכתבו דקדוקים רק על ידי זרים, במאה ה-20. לכן מי שרוצה ללמוד פרסית עתיקה ו/או אווסטית, מוטב לו ללמוד קודם סנסקריט, ואז השפות האיראניות העתיקות זה פשוט ללמוד כמה מעתקים פשוטים ולקרוא שוטף. אם יבקשו הקוראים, אולי אכתוב גם פוסט עם דוּגמוֹת, אבל אני חוששת שזה יהיה קצת מסובך וטכני.

אבל כל זה, כידוע, שטויות. השפה הראשונה בעולם הייתה עברית. זו השפה שדיבר אלוהים עם אדם וחווה בגן עדן. וכולם מכירים את הניסוי הידוע, שאם מגדלים תינוקות ללא שפה, השפה שהם מתחילים לדבר ביניהם היא עברית. אל תנסו את זה בבית!

רוצים לשמוע עוד? אני נותנת הרצאות העשרה במגוון נושאים לחברות, ארגונים ומסגרות פרטיות שמשלמות טוב (אם אנחנו כבר בענייני שפות). צרו קשר להזמנת הרצאה.