מנימוקי השופטים להכנסת המילה לקלס לרשימת מאה המילים היפות של הגלוב: מילה דו משמעית בעלת שתי משמעויות מנוגדות. מלבד שתי המשמעויות המנוגדות המוכרות (גם להלל,
היום נראה לנו מובן מאליו שאנחנו מדברים עברית. אבל בשנת 1911, לפני פחות ממאה שנים, כתב הבלשן וההיסטוריון תיאודור נלדקה מאמר על שפות שמיות באנציקלופדיה בריטניקה.
לפני כמה ימים כתבתי על מינוח צבאי שאנחנו משתמשים בו בעסקים. אבל למה להתייחס לעסקים כמו למלחמה? למה להתחרות כשאפשר לשתף פעולה ולפרגן לקולגות ולעמיתים (שזה
או שמא "מראה מראה שעל הקיר"? בניגוד למילים כמו לאפה/אַש תנור, שההבדל בשימוש הוא גיאוגאפי (לאפה זה בתל אביבית, אש-תנור זה בירושלמית, ובילדותי בגדרה בכלל