כשעומר היה בן שנה, נסענו לארצות הברית לשנתיים. הייתה לו שם או-פר פיליפינית נפלאה, שלמדה עברית די מהר, וגם הייתה מלמדת אותו כל מה שיכלה. ומכיוון שהיינו בארה"ב וקנינו את הצעצועים בארה"ב. וכך קרה שאותיות הספוג — שהיו הצעצוע האהוב עליו באמבטיה — לימדו אותו (בעזרת האו-פר, כמובן) את שמות האותיות באנגלית לפני שידע את האותיות בעברית. ל-M ול-W היה קורא באותו שם – לפעמים אֶם ולפעמים דַבִּיוּ, אבל תמיד אותו דבר. כשראה b,d,p,q הוא קרא לכולן פִּי, כי כך נראית האות P באותיות גדולות. שזה די הגיוני, אם תחשבו על זה. כי אם כל החיות המצוירות למטה הן פיל, אז למה ש-b,d,p,q לא יהיו אותה אות?
בגיל שנתיים הוא התחיל ללכת לגן, ושם מלמדים אותיות רק מגיל שלוש, אז הוא שכח את כל האותיות שידע. אחר כך כבר חזרנו לארץ. כשעומר רק למד להקליד, זה היה על הלפטופ שקניתי בארה"ב, ומכיוון שאני ממילא מקלידה עיוור, לא טרחתי להדביק אותיות עבריות על המקשים. וכך קרה שעומר למד את האותיות האנגליות בפעם השנייה מהמקשים, והפעם הוא למד אותן לפי האותיות העבריות שחולקות איתן מקש. פעם הוא כתב לענתי "משפחה" על הלוח שלהם, באנגלית. זה נראה כך: VָHָPְAHִN VָJָPְAHִN, (תדמיינו שכל סימן ניקוד נמצא מתחת לאות שמימינו).
יש חסרונות רבים לארבע שפות במחשב אחד, בעיקר כשאני מנסה לכתוב מייל בפרסית, לנהל צ'אט בעברית, ובחלון אחר לכתוב משהו באנגלית. נראה לי שחצי מזמני הולך על אלט-שיפטים, כאשר אני כמעט תמיד מצליחה לעשות אחד יותר מדיי, ואז כמובן צריך עוד פעם שלושה אלט-שיפטים כדי להגיע לשפה הנכונה. אבל גם פשוטי העם, שיש להם רק שתי שפות במקלדת, מכירים את התופעה: אתם מתחילים להקליד כתובת, ובמקום WWW יוצא לכם "'. נכון? לא סתם החבר'ה קוראים לוואינט טמקא. זה גם כבר נמצא באצבעות, וגם מסתדר יותר טוב באתרים שאין להם RLE, כמו טוויטר. וטמקא עצמם הגדילו לעשות, והם קוראים לפוסקאסט שלהם טמקאסט. (טמקא זה בעצם מארמית. הייתי כותבת את האטימולוגיה שהמצאתי זה עתה, אבל זה יוצא קצת גס).
אפילו בגוגל הבינו שלפעמים מקלידים בעברית במקום באנגלית, או להיפך, ולכן כשאתם מחפשים מילה בעברית, גוגל מציע לכם את אותה הקלדה באנגלית. למשל גרוע – drug, או אשפוז-tapuz, מורן ו-nuri (שזאת לא בדיוק מילה, אבל ידידי אורי קורא לפעמים לידידתו מורן "נורי").
התופעה קיימת כבר זמן מה, ולמיטב ידיעתי אין לה שם מדעי, אז הנה: מדובר בהומוקלידים. מיוונית הומו = אותו same + קליד.
המילה קליד קיימת רק בעברית חדשה. קליין טוען שזה מארמית אַקְלִידָא, שבא מהצורה האקוזטיבית (צורת המושא הישיר) של המילה "מפתח" ביוונית. "מפתח" ביוונית זה kleis, ו"את המפתח" זה kleida. לדעתי הרבה יותר הגיוני שהארמית שאלה את המילה מהשפה הפרסית, שהייתה הרבה יותר קרובה אליה. בפרסית חדשית מפתח זה kelid. בפרסית אמצעית, שהיא זו שרלוונטית לארמית, קיימת הצורה kilēl, אבל אפשר להניח שאם היום אומרים kelid אז הייתה גם צורה kilēd או אולי אפילו klīd. ה-א' בארמית היא א' פרוסתטית, כי הארמים — כמו העברים הקדמונים — לא ידעו לבטא צרור עיצורים בתחילת מילה.
מכל מקום, הומוקלידים הם שתי מילים שמקלידים אותן אותו דבר. המונח הלועזי, homokleids בטוח בא מיוונית…
יש גם הומוקלידים בין עברית לפרסית. החביב עליי הוא כן – به (=טוב, או קריאה שמעידה על שביעות רצון. בד"כ به به به).
סוג מסוים מאוד של הומוקלידים הם סֶלוֹהומוקלידים, כלומר הומוקלידים בסלולרי. כשכותבים הודעות ב-T9. למשל אגיע ו-גביע, שחר ו-תחת, אפרת ו-אפשר, תמר ו-רמת, ענת ו-עמר (אבל עומר שלי הוא עם ו', שזה סלוהומוקליד של עונש). יש המון דוגמות לסלוהומוקלידים, וכמו שבטח שמתם לב, בעוד שהומוקלידים רגילים – מקלדתיים – הם רק בין שפות, סלוהומוקלידים יכולים להיות בתוך אותה שפה.
בעקבות ההומוקלידים, המצאתי גם שם של לקות שאני לוקה בה (יש לי כמה) – דיסקלידיה. זה כשרוצים להקליד משהו אחד ויוצא משהו אחר. דיסקלידיה הוא שם ההפרעה, שלוקים בה בעיקר אנשים שמקלידים הרבה. יש לזה הסבר נוירולוגי פשוט למדיי – זוהי התניה: כאשר מופעל נתיב עצבי פעמים רבות, תאי העצב שבו "לומדים" לתקשר יותר ביעילות. האקסונים, כלומר החלקים שמשחררים את המוליכים העצביים, מייצרים ומשחררים יותר חומר אל המרחב שבין העצבים, שנקרא סינפסה, ואילו הדנדריטים – כלומר החלקים בתא העצב שקולטים את המוליכים העצביים – מגדילים את שטח הפנים שלהם כך שיוכלו לקלוט יותר חומר בפחות זמן. וכך קורה שכל פעולה שעושים בפעם הראשונה לוקחת המון זמן, וככל שמשתמשים בנתיב העצבי יותר כך הוא מתייעל, ובסוף הוא פועל ממש ממש מהר. ואם הנתיב העצבי פועל מהר מדיי, נוצרות תופעות כמו דיסקלידיה.
המילים שביניהם מתבלבלים הלוקים בדיסקלידיה, נקראות דיסקלידים. למשל כשאני רוצה להקליד "הרצה" תמיד יוצא לי "הרצאה" ואני צריכה לחזור ולמחוק את ה-א'. לכן, לפחות אצלי, הרצאה היא דיסקליד של הרצה (אבל לא להיפך!).
אלט-טאב: יצא לי השנה הרבה פעמים לכתוב את אותו מייל – "תודה על פנייתך, כפי שבוודאי קראת בעמוד הבית ובעמוד גיוס מרצים חדשים, אנו נמצאים בשנת הרצה (תמיד, אבל תמיד מתוקן מ-הרצאה) ואיננו מגייסים מרצים חדשים עד אפריל 2011" (למי שאינו עוקב – זהו מייל התשובה הקבוע למרצים שרוצים להצטרף לחבורתו של מר צים ואינם טורחים לקרוא את עמוד הבית ואת דף גיוס המרצים החדשים).שיפט-אלט-טאב.
דיסקלידים ידועים נוספים – זמן ו-שמן, אפרת ו-אפשר – יובל (לא פינטר. החייל האלמוני) מספר שלפני שנים למנהלת הקהילות בתפוז (כלומר ב-אשפוז) קראו אפרת, וכולם "קראו" לה, כלומר הקלידו לה אפשרת במקום. יש גם הרבה אנשים שכבר שנים כותבים בלי שגיאות כתיב, אבל בהקלדה מתבלבל להם "אם" ו-"עם" (אני חושבת שתמיד "עם" הוא דיסקליד של "אם" ולא להיפך, כי הוא יותר נפוץ). אצלי בערך כל מילה שמתחילה ב-TH הופכת ל-THMR בדרך למה שהיא צריכה להיות באמת.
עכשיו תורכם: עוד דוגמאות להומוקלידים, דיסקלידים וסלוהומוקלידים.
לפוסט הזה יש 23 תגובות
ראשית, מגיע לך 100 על המינוח.
ולדוגמאות:
הומוקליד מעולה מדורבנות – אשלק בשרק:
http://www.dorbanot.com/?p=22234
אני לפעמים אומר "אקווֹ" במקום "שלום" (על-משקל akuo).
ובצבא, לפרקים קראנו לטל "אשך" בשל ההומוקליד עם כתיבת שמו בלעז.
על סלוקלידים (יותר קליט, לא?) ראיתי כמה פעמים פוסטים פה ושם. כמו שאמרת, זה פחות מעניין. מחלקה מעניינת של מילים היא אלה שדורשות מינימום הקלדות במקשי טלפון (בלי T9) – "אמיר", "ראסמי", "אדיר", לעומת אלה שדורשות הרבה יותר מדי ("לפתות", "גולף"), או המונונומריות ("אגב"-333, "לילך"-5555, "רשת"-777).
1. הרבה אנשים אמרו לי את זה, אבל השם שלי הוא אחד הנוחים להקלדה בטלפון. להבדיל מ"דוד" או "יהודה", למשל.
2. אוסף ה"סלוהומוקלידים" שלי, למקרה שלא ראית: לפני.
3. תודה שסיפקת לי עוד סיבה לבקש מארגון יוניקוד להגדיר בתקן שאפשר להרכיב ניקוד עברי על אותיות זרות.
4. ארבעה הומוקלידים נפוצים אצלי הם "יק", "קמ", "רו", ו"בש". לא נראה לי שאני צריך להסביר.
לי יש דיסקליד אנגלי toy במקום you (מיקום התחלתי לא טוב של יש שמאל) . פעם לא הבנתי למה המדריך שלי באויברסיטה מגיב בצחוק על דואל תמים ששלחתי לו.
אמיר, שום דבר ביוניקוד לא מונע הרכבת ניקוד על תווים לא עבריים, אבל אני יכול להבין למה לא רוצים לממש את זה (יקר מבחינת ביצועים).
אצלי בפיירפוקס על מק הניקוד מופיע מתחת לאותיות הלטיניות, כך שאני לא צריך לדמיין (אבל צ"ל VָJָPְAHִN, לא?). לא נראה לי שביצועי הפיירפוקס (או המק) נפגעו אנושות בשל כך.
אפרופו סלוהומוקלידים, מכירים את זה? http://youtu.be/6hcoT6yxFoU
בתגובות לפוסט "עושים צחוק מהתרגום", איציק הזכיר את "ךםך", שהוא גם הומוקליד, וגם מִתקשר לתמונות הפילים למעלה.
אורי, אתה צודק.
אוף, הדיסקלידיה הזאת…
הדבר הכי דומה לדיסקלידיה שקורה לי בכתיבה, קורה לי פעם בשנה.
אם אני כותבת צ'ק ביום ההולדת שלי זה תמיד יהיה צ'ק ל-6.11.1973.
מי שמשתמש במונח כמו "הומוקליד" הוא חתיכת אידיולקט.
גם לי יש סוג של "דיסקלידיה ידנית": קשה לי לכתוב את השם שלי. אלא אם אני מאד מתרכז, איפושהו באמצע הדרך אני מגלה שאני משרבט את החתימה שלי במקום פשוט לכתוב את השם. הסיבה היא שכשאני חותם, אני חושב בראש על השם שלי (למרות שהחתימה עצמה היא קשקוש בלתי קריא).
סלוהומוקליד מטריד:
נהדר=מוות
ואת צריכה להפיץ את זה. להעביר את זה הלאה. מלבד חדוות ההמצאה והשעשוע, יש כאן בסיס איתן יותר.
בעידן שבו ההקלדה הופכת להיות נפוצה מכתב היד, השפה אכן מושפעת ממנה רבות, וכך גם הרגלי הכתיבה שלנו. התופעות האלה מוכרות כמעט לכל אדם.
אני בעד שתנסי לפרסם את זה בהארץ או משהו.
כמה סלהומוקלידים מגניבים:
פחד = עזה
נהדר=מוות (אופס, פתאום ראיתי שיובל הקדים אותי בזה)
אה, וכשמנסים לכתוב 'אני באקדמיה', בדרך נתקלים ב'אני בבקום'.
לגבי המעבר בין שפות – אחת הסיבות שאני עדיין מחבבת מאוד את האקספלורר, על אף חסרונותיו (ובראשם העובדה שלא מעט אנשים מתעקשים להתייחס אליו כאל שריד פרהיסטורי ששייך רק לטכנופובים האלה שעדיין יש להם הוטמייל או משהו, גיחי גיחי, מה אתם גם שולחים פקסים?)… סליחה קצת נסחפתי עם הסוגריים, אחת הסיבות שאני משתמשת באקספלורר היא ששם אפשר להשתמש בשפה שונה בכל לשונית, בלי להשתגע עם האלט-שיפטים. והשפה שמוגדרת בלשוני[ו]ת גם נבדלת מהשפה שמוגדרת בשורת הכתובת ורובריקת החיפוש, שאני דואגת שתשאר אצלי תמיד אנגלית. ככה אני יכולה לכתוב דוא"ל באנגלית בלשונית אחת, לבדוק מונחים בערבית בלשונית שנייה, ולהגיב בפורום בעברית בלשונית שלישית, בלי שאצטרך לזכור כל פעם להחליף שפה. נוח מאוד, ואני לא מבינה למה דפדפנים אחרים לא דואגים לזה.
לגבי אם/עם, ושאר דברים שקורים לכולנו ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים וגו', מזכיר לי את think/thing באנגלית – המלים שונות בעליל, האותיות G ו-K אפילו לא קרובות זו לזו, אבל בכל זאת אני מוצאת את עצמי כותבת את האחת במקום השנייה (ולהפך) לפעמים. נראה לי שזה מהמקרים שבהם האצבעות כאילו חושבות יותר מהר מהמוח – כמו מין autocomplete שכזה, אבל בגוף ולא במחשב. 🙂 (וכמובן, אני בטוחה שכולם מכירים את המקרים שבהם המוח חושב יותר מהר מקצב ההקלדה, ואת מוצאת את עצמך מקלידה מלה שבעצם שייכת להמשך המשפט רק כי היא מתחילה באותה אות — או ליתר דיוק, אני לא בטוחה בזה, אבל רוצה להאמין שזה משהו שקורה לכולם ולא רק לי…)
המינוח מאד מוצא חן בעיני 🙂
כשהייתי בצבא, בממר"ם, עבדתי על מחשבים גדולים.
בשביל לשמור קוד שכתבנו – היינו צריכים לכתוב בשורת הפקודה: SAVE.
כמובן, היו כאילו שהגדירו את המילה דשהק בתור script שהפעיל פקודה אחת: SAVE.
פעם ראשונה שנתקלתי באתר שלך – מתוך סקרנות נטו (בלשן חובבן) – ובאמת שבמקרה, רק במקרה – נכנסתי לכתבה הזאת.
משעשע ביותר, וכל-כך, כל-כך (!) נכון.
אני מוסיף את האתר למועדפים 😉
זה אומנם לא דיסקלידים "קלאסיים", אבל בפינית ישנן המון מילים שנכתבות כמעט זהה (ובהתאם – גם נשמעות כך), כשההבדל הוא באורך התנועה/הפסקה.
למשל, המילה kuusi (המספר שש), והמילה kusi (שתן).
לא חסרות דוגמאות – אבל השגיאות שמתרחשות בעת הקלדה הן רבות. (כי באמת, כשמקלידים ממש מהר נורא קל לחשוב שלחצתי פעמיים על המקש, אבל בעצם לא)
פינגבק: ענבל שגיב, מתרגמת » מאותיות, דרך מילים ועד לנאומים שלמים
פתרון לסוגית ה"ארבע שפות במחשב אחד" – ווינדוס מאפשר לקבוע לכל פריסת מקלדת קיצור מקשים משלה. כשאני עובד על מחשב שיש בו ערבית אני מבטל את האפשרות להחליף בין שפות עם אלט+שיפט ונותן לכל שפה קיצור, לעברית אלט+שיפט+1, לאנגלית אלט+שיפט+2 ולערבית אלט+שיפט+3. ככה לא מתבלבלים ואפשר מהר לעבור לאיזה שפה שרוצים.
אני כבר לא זוכרת איך עושים את זה, רק שפעם עשיתי את זה ומשום מה זה היה יותר מעצבן מאשר לעשות שבעה אלטשיפטים (ולפעמים אחד עשר, תלוי כמה פעמים פספסתי את השפה הנכונה) כדי לעבור בין השפות.
אבל רק לרענן את זכרוני – איפה בוחרים את הקיצורים האלה?
פינגבק: הומוקליד | זיפט
חובבי הספורט מכירים אתר כדורסל אינטיליגנטי ויוצא דופן ששם אחד הכותבים העניק לליגת ה NBA את השם ליגת מנש ומאז זה שמה הרשמי.
הומוקליד גרמנית /אנגלית: מאחר שרוב המקלדת דומה אני לא תמיד מרגיש שאני בגרמנית ולכן כשאני כותב את השם שלי או את כתובת המייל שלי יוצא לי zoskov שנשמע אפילו יותר פולני ממה שאני באמת…
רק אתמול גיליתי את הבלוג שלך, ועוד אכיר אותו טוב יותר בהמשך. מרתק ומחכים, תודה.
האם המקור ההודו-אירופי (פרסי או יווני) של \קליד\ הוא גם המקור האטימולוגי של clave / clé ? ושל key ?
ההומוקליד הכי מוצלח שאני מכיר, והמילה היחידה שיוצאת אותו הדבר בעברית ובלטינית, היא \רקס\ (rex). מלבד זה, אני מכיר סלוהומוקלידים בעיקר באנגלית. בן-זוגי נקרא יוסי, וכשאני מקליד את שמו באנגלית ה-T9 תמיד מציע לי worri ואז worsh. וכשמישהו כותב לי I'm on my way good אני יודע בדיוק למה הוא מתכוון.
פינגבק: בוק ריפורט // עברית אינטרנטית « דגש קל
כשאני רוצה לשאול חבר משהו, אני מתחיל ב'תגיד', ואז ה-T9 מציע לי "שאלה".
אולי מכאן הגיע הסלנג להקדים כל שאלה במילה 'שאלה':
"שאלה: יש עיצורים חוככים גם בפרסית?"
"שאלה: את מתכוונת להגיע למסיבה היום?"
"שאלה: יש לך תחנה בפלורנטין?"
פינגבק: למי קראת הומוקליד – ההרצאה « עברית וחיות אחרות